קורבן פסח כאסטרטגיה של תהליכי שינוי

באמצע המתח, בין ההתראה על מכת בכורות לבין יציאת מצרים, מופיעה מצוות קורבן הפסח, המפרטת שורת מעשים טכניים, שלכאורה אינם משתלבים עם גודל השעה וחשיבות המאורעות. מדוע נכנסת מצווה זו על קרביה ופרטיה בשיאו של סיפור הגאולה ממצרים? לשם מה יש צורך בפרטים הטכניים הרבים של הקרבת הקורבן הזה?
מעבר לתשובה של בעל "ספר החינוך" "שאחרי המעשים יימשכו הלבבות", נראה שענייני הקורבן מגוללים מתכון מדויק לביצוע תהליך של שינוי דרמטי. בני ישראל עומדים לחוות מעבר חד מאין כמוהו: מחושך לאור, מעבדות לחרות ומתרבות מצרים לקבלת עול מלכות שמים. כל מערכות החיים שלהם עומדות להשתנות באחת מקצה אל קצה. איך אפשר לבצע מעברים כל כך חדים וקיצוניים בצורה טובה ומוצלחת?
זו שאלה הרת חשיבות, שכן מעברים חדים וקיצוניים עלולים להרוג, אפילו אם הם חיוביים. כך, לדוגמה, היו יהודים ששרדו את השואה, אך מתו זמן קצר אחרי השחרור, כשעברו מרעב ותת-תזונה לאכילה מוגברת ובלתי מבוקרת. כך ברי מזל שזוכים בפייס, והופכים ביום אחד לעשירים, מאבדים לעתים את כל עולמם, ומגיעים אל עברי פי פחת בשל החלטות שגויות וחוסר מסוגלות לבצע שינויים מושכלים בחייהם. אנשים לא בנויים לשינויים מהירים וקיצוניים מדי. מה אפשר לעשות כדי להתמודד אתם?
קורבן פסח בונה תהליך של מעבר תקין שניתן ללמוד ממנו לכל תהליך של שינוי חד שעובר על אדם או על חברה:
1. דווקא כאשר עומדים בפני אתגר גדול, אסור לוותר על הפרטים הקטנים. היוצא למלחמה, למשל, וחושב רק על חשיבות הניצחון והכנעת האויב, אך אינו מתכנן בפרוטרוט כל שלב ומהלך בקרב, סופו להפסיד במערכה. באירועי שינוי משמעותיים בחיינו, יש להתמקד בעשיה טכנית מדוקדקת ולא ביעדים שבסוף הדרך. כך, בשמחת חתונה או באבל מרבים להתעסק באין ספור פרטים טכניים. העיסוק האינטנסיבי בקטנות מסייע לנו להכיל את השמחה הגדולה במקרה של חתונה, ואו את הכאב העמוק במקרה של אובדן קרוב משפחה.
2. "בֶּעָשׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה" – כשרוצים לבצע שינוי דרמטי בחיים צריכים לקבוע זמנים ותאריכים לכל משימה. בלי קביעות זמנים מוגדרות לא נצליח לבצע שום דבר.
3. "וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת" – שינויים עלולים ליצור זעזועים בחיים המשפחתיים. כשיוצאים לתהליך שינוי, חשוב ללכד את התא המשפחתי לקראתו, לשתף את המשפחה בתחושות ובחוויות, ולהעצים את תחושת היחד.
4. "וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ" – אם התא המשפחתי לא יכול לספק את התמיכה הדרושה, צריך לגייס תמיכה חיצונית מאנשים קרובים.
5. וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ" – השמירה על השה במשך ארבעה ימים מספקת פסק זמן שיוצר יישוב הדעת, ומאפשר הכנה נפשית לקראת המהלך הגדול. לפני שינויים משמעותיים יש להקדיש זמן להתכוננות נפשית ולעיכול השינוי שעומד להתרחש.
6. "וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף" – המלאך המשחית היה יודע לפסוח על בתי העברים גם בלי הדם. אות הדם הביע נכונות מצד בני ישראל למסירות וההקרבה שהיו כרוכים ביציאת מצרים. כל תהליך של שינוי דורש הקרבה מסוימת, וחשוב להיות מודע לה ולהכיר בה.
7. "וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ" – צריך לדעת שמה שהיה – היה. אם הצבנו משימה מסוימת והיא לא עלתה בידינו, אסור להתבוסס ברגשות אשמה על מה שלא עלה יפה, או לפתח חוסר אמון בעצמנו. בסוף כל שלב צריך להשמיד את מה שהיה ולהמשיך קדימה.
8. "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ… והגדת לבנך" – כשאנחנו מגבשים בזיכרוננו את התהליך שעברנו, ומעבירים אותו לילדינו אנחנו מעבדים את התהליך. אם לא נעבד – נאבד. באמצעות סיפור הדברים אנחנו גם מזכים אחרים בתובנות שעלו מתוך ההתנסות שלנו.
הקרבת קורבן הפסח העבירה את עם ישראל כולו את התהליך הדרמטי של יציאה מעבדות מצרים לגאולה לאומית ודתית. זהו המעבר החד, הקיצוני והמהיר ביותר שאומה עברה אי-פעם, וקורבן הפסח בונה את תהליך המעבר הזה. הוא מלמד אותנו עקרונות יסוד בכל תהליך שינוי של יחיד כמו גם של ציבור, שכדאי ליישם בחיינו.
(בא תשעט)