בכורה

פרשת השבוע מפגישה אותנו עם הבכורה (מכת בכורות, פדיון פטר רחם) ומזמנת לנו עיון מרתק בסוגיות של גנטיקה וסביבה, "גורל" ובחירה.
מבחינה ביולוגית, בכור הנו הצאצא הראשון של אדם, בע"ח ואף צמח. מעמדו נקבע ברגע ההולדה.
באשר לאופיו של הרך הנולד, הוא מבטא שילוב של השפעות גנטיות (תכונות, נטיות) וסביבתיות (צפיות ההורים, הרכב המשפחה, אירועי חיים ועוד). "מיקום בסדר הלידה הנו משמעותי ביותר מבחינת עיצוב אישיותו של הילד", טוענת הפסיכולוגית ד"ר עדנה כצנלסון, "כל ילד נולד לתוך מציאות של משפחה שונה, למרות היותו בן/בת לאותם הורים… כל אח משפיע בעקיפין על התפתחותו של האחר"… (מתוך: "הורים וילדים ומה שביניהם").
ממצאי מחקרים מעידים שבכורים נוטים (בממוצע) להיות הישגיים, בעלי מנת משכל גבוהה וצורך ומוטיבציה גבוהים יותר, בהשוואה לאחיהם, להצליח. הם נוטים גם לשמרנות, מעודדים שמירת חוק וסדר חברתי ומיוצגים, מעל חלקם היחסי באוכלוסייה, במקצועות יוקרתיים כטיִיס וניהול. למעלה ממחצית נשיאי ארה"ב היו בכורים, וכמוהם 21 מתוך 23 האסטרונאוטים הראשונים ששלחה נאס"א לחלל. לעומתם, "ילדי הסנדוויץ'" מיוצגים בשורות המהפכנים והמחדשים.
אזכורי הבכורה בתנ"ך מלמדים אותנו כי לתואר הביולוגי נלוות זכויות יתר – כבוד ורכוש ואף קרבה מיוחדת, עד כדי שייכות – לבורא. קרבה זו, באה עם מידה לא מבוטלת של אחריות. בהקשר זה, תורת ישראל מאתגרת את הבכורים ומאפשרת הדחה והחלפה שלהם במקרה של חוסר מסירות ו/או אי עמידה בדרישות המעמד. לראיה, לתפקידי מנהיגות והמשכיות העם נבחרו, באופן עקבי, בנים שלא נולדו בכורים: מאדם – נבחר שת (ולא קין), מנוח – שם (ולא יפת), יצחק נבחר על פני ישמעאל, יעקב – על פני עשיו, יהודה – על פני ראובן, יוסף – על פני אחיו, אפרים – על פני מנשה, וכן משה, דוד ושלמה…
"הבחירה מחליפה את הבכורה", כותב הרב עילאי עופרן, בספרו "תורה של הנפש", ומשרטט מָעַבר מ"בכורה ביולוגית" ל"בכורה אידאולוגית" – ממחזיקי תואר חוקי ופסיבי לבעלי תואר המבטא מהוּת וזהות אקטיבית של בכור, על הקרבה לה', החובות והאחריות הגלומים בתפקיד.
"בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות, ד', כ"ב). כולכם בכורים, קובע הקב"ה ותובע מכל אחד מאתנו לברר לְמה נועד להתחייב וכיצד יממש את הבכורה הטמונה בו. כך, כל יום מחדש.
(בא תשעט)