האם רק 'הדתיים' יצאו ממצרים?

מטרת גאולת מצרים, 'אם הגאולות', הייתה להגשים את הבטחת ד' לאבות, מה שקרוי בפינו – "כִּ֧י אֶת־כָּל־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לְךָ֣ אֶתְּנֶ֑נָּה וּֽלְזַרְעֲךָ֖ עַד־עוֹלָֽם" (בראשית י"ג, ט"ו). הקשר בין זרע וארץ הוא הכרחי. ברם, אין בהבטחה זו ובמקבילותיה; תורה. עצמאות מדינית היא מהות הגאולה. זו תיתכן כאשר זרע ישראל יושב בארצו ובארצו בלבד. האם רק המכונים 'דתיים' יצאו ממצרים בגאולה שהיא 'אם הגאולות'?
יצירת התניה של גאולה כפונקציה של קדושת עם ישראל או של מצבו הרוחני (=דתיים) יש בה בכדי לתמוך באמונה הנוצרית המתבססת על קשר זה באופן מפורש. לדבריהם נותרנו רק 'עם ישראל שבבשר' ואילו הם הפכו להיות 'עם ישראל שברוח'. מה שמציק לנצרות הקתולית אינו מספר הישיבות בארץ הקודש, אדרבה, לימוד תורה וקיום מצוות מגמד אותנו בעיניהם ומצדיק את היותם בכלל, שהרי כבר 'קבע' שאול התרסי היהודי (הלא הוא פאולוס), מייסדה האמתי של הנצרות, כי העיקר הוא האמונה והמחשבה ולא המעשה החיצוני (=ההלכה).
יסודות הביטוי הלאומי שלנו שאינם כוללים לדעתם יסודות 'דתיים' הם המפריעים לאמונתם. 'כיפת ברזל' או הצלחה באו"ם של הלאומיות המתחזקת שלנו, מפריעה ומערערת את אמונתם, לא ההתעסקות ב'הוויות אביי ורבא'. המשמעות של 'דתי' על פי הנצרות היא היותך מקיים את המצוות המעשיות. לצערי אימצנו הגדרה זו היוצרת פילוג מיותר בעם ישראל. אנו משחקים לידיהם במקום לעשות שימוש בביטוי הקדום והנכון – יהודי. יהודי סתם, אינו סתם יהודי. מדד מספר המצוות המקוימות על ידו אינו יכול לשמש להגדרתו.
הזהות שהומשגה על ידי הרב קוק זצ"ל בין הלאום למה שאנו מכנים 'דת' היא התשובה הניצחת לטענתם התיאולוגית של הקתולים. ולא, לא רק המכונים 'דתיים' יצאו ממצרים, כי לא היו כאלה. זהו ההסבר להגדרה המטאפיסית הפוזיטיבית אותה מציע הרב ל'ארץ ישראל' בתחילת ספרו החשוב 'אורות': "אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא חֲטִיבָה עַצְמוּתִית קְשׁוּרָה בְּקֶשֶׁר חַיִּים עִם הָאֻמָּה, חֲבוּקָה בִּסְגֻלוֹת פְּנִימִיּוֹת עִם מְצִיאוּתָהּ." הגדרת הארץ באופן מטאפיסי מצרפת אותה ל'לאום' ול'תורה' שהם מטבעם כאלה.
הגלות הינה: יציאה מן הארץ, פיזור בין הגויים ושיעבוד מלכויות. הגאולה היא היפוכם של דברים: שיבת ציון, קיבוץ גלויות, ועצמאות מדינית.
(בשלח תשעט)