מכירים את זה שכל החלטה היא בסך הכל בסיס להחלטה חדשה? בבית היהודי מקפידים לאמץ היגד זה על כל תג ותג שלו. עובדה. עפ"י חוקת המפלגה, ההחלטה שקיבל המרכז בישיבתו האחרונה, לבחור את היו"ר, כמו גם את הרשימה עצמה, בפריימריז, לא החזיקה מעמד יותר מכמה דקות, ובטרם יבש הדיו בו נכתבה, החלו להתארגן שם לכינוס דחוף חוזר של מרכז המפלגה, (ביום ראשון הקרוב, במושב נחלים) שיצביע קודם כל על כך שדי ברוב רגיל להחליט על שינוי החוקה, ואח"כ התכלס', על שיטת הבחירה (בהצבעה חשאית). מה שהעסקנים מנסים להעביר זה שוועדה מסדרת תקבע מי יהיה היו"ר ומי תהא האשה המשוריינת במקום השלישי, ואילו מרכז המפלגה יבחר את שאר הרשימה. כדאי להידחף, שכן היא לא תהיה ארוכה מדי. ככל הנראה לא יותר ממספר אצבעות כף יד אחת, וגם זאת בראייה אופטימית. הצעה אחרת היא שכולם, כולל היו"ר, ייבחרו במרכז, וזו צפויה להידחות. כי איזה אדם רציני מבחוץ יעמיד את עצמו, במצבה הנוכחי של המפלגה, בידיים של חברי המרכז? רק משוגע. גם ככה, משימתה של וועדה מסדרת, להציע למרכז שם אטרקטיבי לראשות הרשימה, אינה משימה קלה. המועמד שיוצע חייב להיות חדור הרגשת שליחות להציל את המסגרת הפוליטית של הציונות הדתית, ובעל כישורים ונכונות להתעמת, חדשות לבקרים, עם עסקנים דרג ג' ומטה, שעצם חברותם במרכז המפלגה, עושה אותם חשובים בעיני עצמם. יכולת חשובה נוספת נדרשת מהמועמד/ת להוביל את המפלגה היא תבונה פוליטית שתנחה אותו בניווט במבוך המסועף של זרמים ותתי זרמים במנעד הדתומטר ושל רבנים ועסקנים בעלי השפעה בזירה, לא הכייף הכי גדול. ככל הידוע, אישים פוטנציאלים שקיבלו פניות לא רשמיות, דחו בנימוס את ההצעות. הוועדה תצטרך לשקול היטב – האם להציע רב או אישיות פוליטית מהמיינסטרים הדתי? גושניק (קונטרה לסמוטריץ') או מרכז וימינה, מזרחי (שוב, קונטרה לסמוטריץ') או אשכנזי, גבר או אשה, ועוד כהנה. מה שבטוח, על המועמד/ת להיות אישיות מוערכת, כזו שבקונצנזוס. אין לנו צורך ב'כוכבים'. אנחנו מחפשים מענטש, בעל יכולות מוכחות, אדם ישר אבל כזה שהשועלים בכנסת לא יאכלו אותו לארוחת בוקר. אדם כזה שמבין שפוליטיקה היא אומנות האפשר ולא את הכל אפשר. היש כזה? בטוח שיש. לא בטוח שאחד כזה יסכים להכניס עצמו לביצה המבאישה הזו של הפוליטיקה. המגזרית, ובכלל. בין אלה ששמם עולה בבורסת השמות יש לפחות שניים שהם ליכודניקים ותיקים ומוערכים). כל אחד מהם עומד בראש עיר. אחד במרכז, השני בדרום. לא שזו עבירה להעמיד בראש המפד"ל, סליחה, הבית היהודי, ליכודניק מבטן ומלידה, אבל אולי זה אומר אחד משניים: או שהגיע הזמן לחשוב לעומק איך זה אין אנשים ראויים ומתאימים בתוך הבית פנימה, שנית – אולי באמת כבר לא צריך נישה מגזרית, כמפלגה דתית עצמאית משלה? אבל על זה בפעם אחרת. בינתיים. לאותה ועדת איתור שתיבחר ביום ראשון יהיו שבוע עד עשרה ימים להציע את "משיח בן דוד" שלה.
והציבור? נכון לעכשיו, מבוכה ומבולקה, זו ההגדרה הקולעת ביותר להרגשה הרווחת בציבור ה'סרוג'. יצא לי בשבת שעברה לשוחח עם עשרות מאנשי הציונות הדתית, בהם כמה וכמה עם רזומה מרשים ביותר במגזר הציבורי והפרטי. ביקשתי מרבים מהם- תנו לי שניים-שלושה שמות של כאלה שהייתם רוצים לראות בראש הבית היהודי. חשבו, התאמצו, ומאוד התקשו להצביע על המשיח. מה שכן, רובם הביעו חשש "מה יהיה", תהו "איך הגענו למצב העגום הזה", והודו כי נכון לעכשיו הם לא יודעים למי יצביעו. או אז נזכרתי בחבר ומורה דרך לשעבר, רבי אברהם מרמורשטיין ז"ל, שהיה מנהל 'הצפה' ומ"מ ראש עיריית פ"ת בזמנו, איש הפועל המזרחי-מפד"ל בכל רמ"ח ושסה, שבכל שיחה שלנו על המצב הפוליטי חזר ואמר כי גם אם בראש המפד"ל יעמוד בקבוק קוקה קולה – הוא יצביע לו. אברהם מרמורשטיין כבר שנים איננו אתנו. הוא וההרגשה כי אין אופציות אחרות מלבד המפד"ל להצביע להן.
דברים של טעם
הבית היהודי מדשדש כיום בסקרים. בין לא עובר את אחוז החסימה לבין עובר בקושי. 4 מנדטים. (נכון, זה עוד לפני האיחוד עם האיחוד הלאומי, באם יווצר). כך או כך, אשריי אדם מפחד תמיד, בטח כשיש סיבה טובה לפחד, שלא יעברו את אחוז החסימה. והאמת? זו לא רק בעיה שלהם. גם ביבי בעניין. עם הודעתם של בנט ושקד על הקמת מפלגתם, התבטא ראש הממשלה ש"זו פגיעה אנושה במחנה הלאומי. בנט ושקד מרסקים מפלגות בימין שלא יעברו את אחוז החסימה ועלולים להביא להקמת ממשלת שמאל". ולא צריך פירוש רש"י להבין כי דיבר על הבית היהודי. אז מה עושים? כתב חברת החדשות, יאיר שרקי, צייץ בטוויטר: "בנט ושקד חשבו אולי שנתניהו ישלב אותם בליכוד, אבל בקצב הזה גם התרחיש הבא אינו מופרך: נתניהו עשוי לנסות לשריין את הבית היהודי כחטיבה נפרדת ברשימת הליכוד כדי למנוע אובדן קולות לימין". לא בלתי אפשרי, מה גם שהמחיר שיידרש לשלם, לא צפוי להיות גבוה במיוחד, ובסך הכל, בתחומים רבים וחשובים קיימת זהות השקפה ואינטרסים בין שתי המפלגות.
אחדות חרדית היסטורית
סיעות אגודת ישראל ודגל התורה חתמו על הסכם לריצה משותפת בבחירות הקרובות תחת השם ’יהדות התורה המאוחדת.' מדובר במהלך היסטורי בין הסיעות שהצליחו להגיע להסכם ביניהם מבעוד מועד, מספר חודשים לפני המועד הרשמי להגשת הרשימות לכנסת, (בד"כ זה קרה יום-יומיים לפני המועד האחרון להגשת הרשימות) זאת הודות לשיתוף פעולה הדוק ומלא בין נציגי הסיעות ובהכוונת מועצות גדולי התורה, הרואים באחדות הפנימית בין הסיעות ערך גדול וחשוב לטובת הציבור החרדי. ההסכם ביניהן לא מתייחס במפורש לדרך, זאת כדי שלא להציף את הבדליי הגישות ביניהן. בחוק הגיוס, למשל. ובתוך כך, עדיין לא נסתם הגולל על האפשרות שגם ש"ס תצטרף, וכך תיווצר, לראשונה, רשימה של כל המפלגות החרדיות (למעט אלי ישי), מה שלהערכת פרשנים, עשוי למכסם את מספר המנדטים. דרעי בהחלט מתחבט בנושא. מצד אחד, מצב ש"ס בסקרים לא מי יודע מה. מצד שני, גוש כזה עשוי לתת מכת מחץ לאלי ישי, אם זה חשב להיבנות גם על קולות חרדיים. מצד שלישי דרעי לא ייראה מופתע אם הפרקליטות תודיע על הגשת כתב אישום נגדו עוד לפני הבחירות, ואז מה?. מצד רביעי, גוש חרדי כזה עשוי בהחלט להוות כוח משמעותי בעת מו"מ הקואליציוני ולא ניתן יהיה לוותר עליו. דילמה. ועוד הערה. בניגוד ליהדות התורה, בש"ס, לא רק למועצות יש מה להגיד. ימים יגידו.
(יתרו תשעט)
