הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)פרשת השבוע עוסקת בעצת יתרו למשה להקים מערכת משפט הכוללת פיזור והאצלת הסמכויות לשופטים בדרגות שונות. יתרו רואה את משה חתנו קורס תחת עומס הפניות בתפקידו כשופט העם "… ויהי ממחרת וישב משה לשפט את העם ויעמוד העם על משה מן הבוקר ועד הערב… ויאמר חתן משה אליו לא טוב הדבר אשר אתה עושה… עתה שמע בקולי איעצך…" (שמות י"ב, א' – י"ט). כיצד ייתכן שלא חשב משה על העצה בעצמו? משה מנסה להסביר ליתרו: "כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹקים", התפקיד שלי הוא לא סתם שופט. ד' דורש ממני חיים ברמה שונה, וזה כולל הקרבה מוחלטת של חיי המשפחה שלי. יתרו ממשיך וטוען, ובכל זאת, גם אם זה כך, אתה פועל לא נכון: "נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ", ומציע לו את שיטת פיזור הסמכויות. משה מכבד את יתרו ועושה כעצתו: "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר".
הוורקוהוליקים חווים תחושה של הנאה כאשר הם מבצעים כמה משימות במקביל ומצליחים בהן, כך שהעבודה הופכת להיות מעין סם עבורם. הניסיון מראה כי קיים קשר בין נטייה לפתח וורקוהוליזם לבין מבנה אישיות אובססיבי-קומפולסיבי. הוורקוהוליק משלם לרוב מחיר נפשי ותעסוקתי גבוה. בשל כך, חשוב במקרים אלו לפנות לייעוץ.
ההלכה מתייחסת למצבים פסיכיאטריים ברמה תפקודית הלכתית-משפטית, ולא ברמה רפואית-טיפולית. כאשר דנה ההלכה בהגדרת שוטה היא מתכוונת לתסמינים שיש להם משמעות משפטית-הלכתית. התסמינים יכולים לקרות בגין הפרעות רפואיות רבות. לפיכך, התיאורים של הפרעות נפשיות שמציבים לפנינו פוסקי ההלכה אינם בהכרח זהים עם התיאורים וההגדרות שנותנים הפסיכיאטרים. מחלות נפש נחשבות בקרב הציבור הרחב, ובעיקר בציבור החרדי, כבעיה חברתית רצינית, המערערת את יסודות המשפחה, וגורמת לתווית חברתית שלילית חמורה. אי לכך בקרב רבים יש רתיעה מטיפול נפשי, ואפילו עצם הפגישה עם פסיכיאטר או פסיכולוג בעייתית עבורם. הדבר מביא להזנחת החולה הפסיכיאטרי, עד לנטישתו ולהרחקתו מחברת בני אדם. דבר זה דורש תיקון, שכן יש מצבים שהפסיכיאטריה והפסיכולוגיה יכולים לסייע ואף לרפא (ראה הרב ש. וולבה, בשבילי הרפואה, ה, תשמ"ב, עמ' נ"ז ואילך).
שיטות הטיפול המבוססות על שינויים בדפוסי ההתנהגות יכולות להוות דרך המנוגדת לתורה, כאשר המטפלים נותנים עצות טיפוליות שמהוות עבירה ברורה, או בעצם התיאוריות והערכים בחלק משיטות הטיפול הללו, שיכולים להוות סתירה ממשית להשקפת התורה, כגון יחס שלילי לדת ולמצוות, הכחשת משמעות החטא והאשמה, וכיו"ב. שיטות פסיכואנליטיות דוגלות בגישה שיש להעלות ולשחרר פחדים ומצוקות הנוגעות למיניות ולאלימות, וכן יש הסבורים שהדת מהווה בעיה במחלתו של החולה, ואף שהדת כשלעצמה היא ביטוי לסטייה נפשית מסוג כפייתיות. חינוכו של החולה להשתחרר מהדת, להתייחס לחטא ולרגשות אשם על ביצוע עבירות כהתנהגות נוירוטית שלילית, ולהעלות למודע ולחופשי יצרים מיניים ואלימים, כל אלו נוגדים את תורת ישראל. לפיכך, אין להתרפא מפסיכולוגים שהם כופרים ומינים, שיש לחוש שמא יתנו עצות נגד התורה, ושמא ידברו דברי מינות וניבול פה, וכיוון שהם אינם מרפאים בתרופות אלא רק בדיבורים, שונה דינם מסתם רופאים כופרים. ולכן יש לחפש אחרי פסיכולוגים שומרי תורה ואם אין כאלו, יש להתנות עמם שיבטיחו שלא ידברו עם החולה בענייני אמונה ותורה (שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' נ"ז שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' תס"ה וסי' תתס"ז).
(יתרו תשעט)
