תולדות קיצור הזמן

בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית המדהימה של הדור האחרון, אנו בני דור האינסטנט התרגלנו למיידיות. הכל קורה סביבנו בזמן אמת וזמין כאן ועכשיו. רוב תחומי חיינו עוברים ראורגניזציה באמצעות 'עדכוני גירסה של החומרה' ו'חינוך מחדש'. גם השלום משאת נפשנו נכנס לקטגוריה זו, שלום כאן ועכשיו. מוצעת לנו תראפיה ברגע, גילוי עצמותינו בסשן אחד, מציאת אהבה בשיחת עומק אחת, וטיפול פסיכולוגי בפגישה אחת. זהו בקצרה 'תולדות קיצור הזמן' של דורנו.
אך, התחום הנפשי מסרב להיכנע לתופעת 'קיצור הזמנים'. השינוי בנפש הפרטית או הלאומית אינו מתרחש בדרך של 'עדכון חומרה'.
הבעיה אינה ביכולתו של הא-ל לסלק את החיות או את תושבי הארץ בבת אחת. הבעיה היא ביכולת שלנו להסתגל לרעיון כיבוש הארץ ולבעלות עליה. זו בעיה נפשית של עם שחי עד לרגע הכיבוש כעם של עבדים, (או כעם גולה במשך 2000 שנות גלות), והוא צריך לסגל לעצמו מעתה גינונים של אדון! אדון הארץ החוקי והיחיד!
"לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת..", "…מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ: וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ" (שמות כג, כט-לב). בקריאה ראשונה קשה להחליט האם זו ברכה או עונש, במה שונים זכויותיו של דור ההמשך האמור לכבוש את הארץ וליישבה מדור יוצאי מצרים? מדוע בדור יוצאי מצרים: "הִֽתְיַצְּב֗וּ וּרְאוּ֙ אֶת־יְשׁוּעַ֣ת יְקֹוָ֔ק אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה לָכֶ֖ם הַיּ֑וֹם" – ביציאת מצרים, כאן ועכשיו! ואילו בכיבוש הארץ- מעט מעט! לאושרנו, התורה עצמה מגלה לנו כי זו ברכה- "…פֶּן־תִּהְיֶ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ שְׁמָמָ֔ה וְרַבָּ֥ה עָלֶ֖יךָ חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה".
הארץ עצמה מוכנה, אז והיום, לוותר על כמה משלבי החיזור, ובתנאי שתחוש כי אנו אוהבים אותה באמת. השאלה אם אנחנו מוכנים. ב- 1967, בתוך ששה ימים בלבד הארץ התמסרה לנו טוטאלית, ומאז אנחנו נמצאים ב'פחד גבהים'. חלק מאיתנו סבור כי כבשנו את הארץ 'בטעות' ו'שלא באשמתנו', מה שלא נעלם מעיני ארצנו האהובה ומעיני העולם! בדורנו גילינו כי בחית השדה כלולות גם המחשבות המרפות את ידינו לבל ניישב את ארץ אבותינו.
(משפטים תשעט)