פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)"קשר-גשר זה שבין המשפט הישראלי החדיש לבין המשפט העברי ההיסטורי יהא בו כדי למלא חֶסֶר בעולמה של מערכת המשפט הישראלית… כשם שלשונו של עם זקוקה ליסודות ולהיסטוריה, ומי כמונו יודע זאת מתוך חווית הנס שבתחיית השפה העברית, כך גם… משפטו של עם זקוק לשורשים ולעבר, שמהם הוא יונק ובצלם הוא חוסה. המשפט המתגבש במדינה העברית זקוק לשורשים ולעבר משלו, ואֵלו יימצאו לו רק אם ידע להשתרש ולהשתלב אל נכון במערכת המשפט העברי ההיסטורי".
דברים נכוחים אלה כתב לפני כיובל שנים, פרופ' מנחם אֵלון, שבימים אלה מלאו שש שנים לפטירתו. אלון תהה לא אחת על היעדרם של אוצרות המשפט העברי מן השיח הציבורי בכלל, והמשפטי בפרט.
שלא כ"בעלי חלומות" רבים אחרים, זכה אֵלון לא רק לחלום באספמיא אלא ליישם את החזון בירושלים ולהביאו לידי מימוש. אמר – ועשה. חקר, כתב ודרש, תרתי משמע. בשדה האקדמי, בהוראת משפט וביושבו על מִדין בבית המשפט העליון, נשא בגאון את ערכיה היהודיים של מורשת ישראל, ומזג את יינה הישן והטוב לקנקנה המתחדש של מערכת המשפט בישראל בכל אתר ואתר. זכה רבי מנחם אֵלון והעלה את המשפט העברי על ראש שמחתם של רבים, במערכת המשפט וחוצה לה, כשהוא מעמיד תלמידים הרבה, בארץ ובמדינות הים.
בחלוף כיובל שנים מאז נכתבו דבריו הראשונים, נשתנה העיסוק במשפט עברי מן הקצה אל הקצה. אלפי ספרים ומאמרים נוספו למדף, וכל אלה פותחים שער למבקשים לבוא בשעריו. על אלה נוספו הרצאות, קורסים, סמינרים, וימי עיון. לאחרונה גם תוקן עוול היסטורי כשבחוק יסודות המשפט הוטמע "השם המפורש" של "משפט עברי" ולא רק המונח ה'מכובס' "מורשת ישראל". מונתה יועצת לענייני משפט עברי בבית המשפט העליון, ושופטים רבים עושים שימוש במשפט העברי, אם לביסוס מסקנתם ואם כ"עיטור ביכורים", להרחבת דעת.
למרות כל אלה, מחקר אמפירי שנערך בימים אלה על ידי כותב השורות ועו"ד משה יפה, בחן את השימוש – כמותי, ובעיקר איכותני-מהותי שעושים שופטי ישראל במשפט העברי ב-15 השנים האחרונות, מלמד על מגמה ברורה. יחסית למספר פסקי הדין שניתנים בביהמ"ש העליון מדי שנה, למגינת לב בשנים האחרונות מסתמנת מגמה של ירידה ונסיגה משמעותית בשימוש במשפט עברי (יש לשער שמגמה זו תחריף לאחר פרישתו של המשנה לנשיאה, השופט אליקים רובינשטיין שנטע לרוב אזכורים מן המשפט העברי בפסיקתו).
מקצת השופטים מדירים לחלוטין, מרצון ולא מאונס, את המשפט העברי מפסקי דינם. אחרים, מסתפקים לרוב באזכור קצרצר, משני ושולי, אך אינם נדרשים לעיסוק מהותי בסוגיות השונות כפי שהן משתקפות במשפט העברי. ולא שחסרים נושאים פוטנציאליים לעיסוק זה.
למותר לומר, שהמשפט העברי אינו זקוק לאזכורו במשפטה של מדינת ישראל. הוא חי ונושם, בועט ופורח, מזה כ- 5,000 שנה וכך ימשיך לעשות.
אך מדינת ישראל – ובמיוחד מערכת המשפט שלה – תהיה ענייה יותר, אם תנתק את זיקתה אליו. כפי שכתב אֵלון: "כלל גדול בידינו שאין מערכת משפטית יכולה להתפרנס מגופו של הדין בלבד. גופה של מערכת המשפט זקוק הוא לנשמה, ויש שאף לנשמה יתרה". ואם נשמה אַיִן, חוכמה ודעת מִנַיִן?
(משפטים תשעט)
