מערכת שבתוןעדינה בר שלום
נשיאת מפלגת אחי ישראלי
פרשת השבוע – פרשת תרומה פותחת את החלק האחרון בספר שמות. יצאנו ממצרים, נהפכנו לעם בקבלת התורה ועכשיו הגענו לרצף הפרשות של בניית המשכן. הפרשה מעלה על נס בראשיתה את נדיבותו של עם ישראל לטובת הקמת המשכן. היא מדברת על חומרי הגלם: "וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת" (שמות כג ג). אך חשוב מכך, גם על הרוח: "מֵאֵת כָּל־אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת־תְּרוּמָתִי" (שם ב). ואמר על פסוק זה אור החיים בפירושו לפסוק:
"ולדרך זה ידבר הכתוב גם בתרומת המשכן ויחפוץ ה' שכל נדבה תהיה מלב ולא תהיה הנתינה עד שתִּקְדַּם הנדבה בלב". הנתינה הרצויה צריכה להיות מהלב. הוא שהופך את הנתינה להיות משהו שאינו בכפיה, אלה מגיע מפנימיותו של האדם.
הוסיף על דבר זה האדמו"ר מסוכטשוב (השם משמואל לפרשת תרומה): "ונראה דהנה לשון נדיבות מורה על כל דבר אשר יעשה האדם היפוך טבע חומרו, כי טבע החומר לגרמיה (=לעצמו) … ונדיב הוא היפוך מזה, ולא בנתינה של כסף לבד אלא אף בכל דבר שאדם עושה נגד טבעו עבור זולתו". השם משמואל מרחיב את הציווי שבתורה לכל אדם שמתנדב. ואומר עליו שהוא הולך כנגד טבעו, שכל מטרתו לקדם את עצמו ולתרום לרווחתו האישית או המשפחתית. וכמו שהאדם מתנדב בכספו כך הוא מתנדב במה שהוא עושה בגופו.
אנו, עם ישראל, כבר איננו במדבר. אך אין זה אומר שאין לנו מטרות מאחדות ונעלות. גם היום, עלינו לשמר את רוח התרומה והנדיבות – לשם חינוך ילדינו, למען אחדות העם, השלום הפנימי ביננו ולעוד מטרות רבות.
התקופה בה אנו נמצאים – תקופת הבחירות – יכולה להיות תקופת שיא שבה כל אדם יתנדב ויתרום בין בכספו ובין במעשיו עבור המטרות הנעלות שהוא מאמין בהם. בואו ונהפוך את התקופה הזו מתקופה של ניתוק ושנאה לתקופה של חיבור ועשיה למען הזולת, למען כל מי שמסביבנו, ונחבר את האנשים זה לזה כי "החיבור הוא הסיפור" והוא הדבר שכולנו רוצים לתרום לו ולהביא אותו למדינה שבנינו בשבעים השנה האחרונות.
(תרומה תשעט)
