יְעַוֵּר וִיסַלֵּף

פרשת משפטים פורסת בפנינו מפה ומצע של איך צריכה להיראות חברה יהודית ערכית ומוסרית, המתיימרת להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש.
כמו בחיים, גם בפרשה – יש את החוקים ה'יבשים' הכתובים, ויש את רוח הדברים המרחפת מעל המילים ובין השיטין. אפשר לשמור על כל החוקים והציוויים בפרשת משפטים ועדיין להיות נבל ברשות התורה. אפשר לתת צדקה בפנים כועסות ומתנשאות, ואז רוח המצווה איננה קיימת. אפשר למלא קלסרים שלמים בתקנות ובחוזרי מנכ"ל על זכויות הגר היתום והאלמנה, אך אם אלו חשים חלשים, מושפלים ודחויים מן החברה – העיקר חסר מן הספר.
לא רק מילות הפסוק חשובות, אלא גם ובעיקר המוזיקה שלהן, והדרך בה החברה מיישמת ומממשת את הפסוקים הללו.
בצד כל ההנחיות ליצירת חברה מוסרית, מצווה התורה, אולי דווקא בהכירה את טבע האדם ואת חולשותיו – 'וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח'.
שני נזקים עמוקים ומשמעותיים נובעים מהשוחד: עיוורון וסילוף. העיוורון הוא של הפיקחים, והסילוף הוא של הצדיקים: "וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים".
קורות ימי העם והעולם והאנושות לימדונו שחברה קורסת לאו דווקא בגלל אויב חיצוני שקם עליה לכלותה. חברות, עמים, תרבויות ומשטרים קרסו בגלל שחיתות, ניוון, וריקבון פנימי.
יש הבדל בין עיוורון לסילוף. הפיקח שהתעוור בגלל השוחד כלל לא רואה את המציאות. השוחד סימא את עיניו עד כדי כך שהוא כלל לא רואה מה קורה סביבו. אטום לחלוטין.
לעומתו, הצדיק שהשוחד גורם לו לסלף את דבריו, דווקא כן רואה את המציאות. הוא לא עיוור, אבל הוא רואה את המציאות באופן עקום, ולכן גם מסלף את דבריו.
הפסוק המזהיר על השוחד לא פונה אל פשוטי העם או אל קשי היום והפועלים הפשוטים. הפסוק פונה דווקא לאליטות – לפיקחים ולצדיקים, ואומר להם שגם הם לא חסינים, ואומר גם לנו שאנחנו לא חסינים, ואומר לכולנו שאף אחד לא יאמר אף פעם 'לי זה לא יקרה'. הכל יכול לקרות לכל אחד. אין לאף אחד תעודת ביטוח, גם לא לפיקחים ולצדיקים.
ריבונו של עולם – גם צדיקים יכולים ליפול בפח? איך זה יכול להיות? הרי הם צדיקים. התשובה היא שעם כל הכבוד לצדיקות ולפיקחות – השוחד יותר חזק מהם.
כדאי שנזכור ונשנן לעצמנו- כי גם חברה שנראית חזקה ואפילו מעצמה תקרוס, לא בגלל אויב חיצוני שהסתער עליה, אלא בגלל פיקחים וצדיקים שלקחו שוחד, ולקו בעיוורון ובסילוף האמת.
עוצמה והישרדות של חברה ומדינה לא תלויות רק בכמות הטנקים והמטוסים, או בעליות בבורסה. חברה חפצת חיים באמת לא תבחן האם כל דבר הוא חוקי או לא, אלא האם הוא מוסרי או לא. חברה שבה הפיקחים והצדיקים אולי פועלים על פי החוק היבש, אך לוקחים שוחד באופן כזה או אחר, היא חברה שתאים סרטניים של ניוון ריקבון ושחיתות כבר פוגעים במערכת החיסונית שלה.
כדאי לשוב ולקרוא גם בפעם ה-101 את דברי רש"י, פירושו ואזהרתו לדורות:
"ושחד לא תקח – אפילו לשפוט אמת, וכל שכן כדי להטות את הדין, שהרי כדי להטות את הדין נאמר כבר לא תטה משפט: יעור פקחים – ואפילו חכם בתורה ונוטל שוחד, סוף שתטרף דעתו עליו, וישתכח תלמודו, ויכהה מאור עיניו (מכילתא פ"כ): ויסלף- כתרגומו ומקלקל. דברי צדיקים- דברים המצודקים, משפטי אמת".
(משפטים תשעט)