פרשתנו מתארת את תהליך בחירת הכוהנים, וכן אנו מקבלים מידע על בגדי כהונה מיוחדים שכן הכהנים היו מובדלים בלבושם. זאת ועוד, בטקס הכתרה, בין היתר הכהנים נמשחו בשמן וגם הקריבו קורבנות.
קהילת ביתא ישראל, באופן מעורר השתאות, הצליחה לשמר את התיאורים המופיעים בפרשתנו. מאז ומעולם כונו המנהיגים הרוחניים של יהודי אתיופיה "כהנים". לא משום שהם צאצאי אהרן הכהן – ב"ביתא ישראל" אין כהנים ולוויים מיוחסים, כולם ישראלים – אלא משום ששימשו בתפקיד כאהרן הכהן בשעתו. ה"ליקה כהנת" (כהן גדול) הוא כהן הממונה כסמכות דתית חשובה. הקייסים באופן עקרוני מגלים יראת כבוד אליו ורואים בו כסמכות עליונה. כך או כך, התואר "קייס" התייחס במקור לכנסייה האתיופית, היה זה שם תואר לכמרים-נזירים. לפני כשמונים שנה לערך, יהודי אתיופיה החלו להשתמש בשם "קייס", שהושאל כאמור מהעולם הנוצרי, ומאז הכינוי "כהן" נדחק הצדה, כך מסר לי סבי אבא דגן מנגשה זצ"ל. כך או כך נראה שהמנהיגים הרוחניים ראויים להיקרא בשמם המקורי "כהנים". לא צריך לחשוש להחלפה עם כהן מיוחס. עם זה, כיוון שהשם "קייס" רווח היום, אין לדעתי כל איסור להשתמש בו.
במנהג יהודי אתיופיה, בניגוד לחוק המקראי, הכהונה אינה מולדת אלא נרכשת, שכן הם אינם צאצאי אהרון הכהן. כלומר, כל מי שלבו חפץ להיות קייס יכול להתחיל את המסלול. חניכי הכהנים אינם לומדים בבית המדרש לקייסים אלא בבית המדרש של החיים. על פי עדותו של כהין קייס מטוסנוט אלי וונדה, המתלמד, לרוב בגיל צעיר, נמסר לידי קייס מבוגר והופך להיות המשמש שלו. וכך, תוך כדי שימוש הקייסים במשך שנים רבות, הם מוכשרים לתפקיד. רק הטובים ביותר מביניהם, אלו אשר מצליחים להתמיד ומתמסרים, מצליחים לעבור את המסלול. בפועל, מי שמסמיך את הקייס אינו הממסד אלא הקהילה בכפר. הקהילה מודדת את הקייס בעיקר בדרך ארץ וביראת שמים שלו, ולאו דווקא בחריפותו ובבקיאותו בתורה. אחרי הבדיקות והבחינות הקפדניות על ידי הקהילה, הללו שנמצאו מתאימים וראויים לשאת את כס הקייס ולשמש בקהילה כמנהיגים רוחניים, עוברים להתחיל את תהליך מינויו של הקייס על ידי הממסד. לאחר ברכת הנזיר (היו נזירים יהודים באתיופיה) עוברים לטקס ההכתרה. מעין אותו טקס שעוברים בפרשנו בני אהרון הכהן. מיד לאחר טקס הסמיכה הם מוסמכים ככהנים. טקס הסמיכה, שנערך בחצר "יצולות בית" (בית תפילה), כלל בין היתר תפילות, הקרבת קורבן, ובגדי כהונה מיוחדים ומצנפת לבנה המוענקים למוסמכים. לאחריו רשאי היה הקס להתחיל רשמית את כהונתו.
הכוהנים סיפקו לקהילה את כל שירותי הדת, בדומה לכוהני המקרא. בין היתר: עריכת תפילות, ניהול טקסי נישואין, ליווי נפטרים לקבורה בתפילת כפרה, הדרכה בנושאי טומאה וטהרה ועוד. היחידים שמורשים לפרש את כתבי הקודש הם המנהיגים הרוחניים הכוהנים. כוהן ביתא ישראל מחויב לשאת אישה בתולה, ומנוע מלשאת אישה גרושה או אלמנה, ובמידה והוא מתגרש, הוא מחלל את הכהונה. במידה והוא מתאלמן דואגים לו שיתחתן בהקדם.
לכן, כאשר אני קורא את פסוקי פרשת השבוע אני מרגיש שאני נפגש עם מציאות מהעבר הרחוק שבמנהגי יהודי אתיופיה היא עדיין חיה וקיימת.
(תצווה תשעט)
נזירים וכהנים יהודים באתיופיה
השארת תגובה