מערכת שבתוןיאיר שחל
מזכ"ל בני עקיבא
פרשת כי תצא נקראת תמיד בימי חודש הרחמים והסליחות והינה חלק מההכנות של החברה הישראלית לקראת יום המלכת מלך מלכי הקב"ה בראש השנה.
בליבה של הפרשה אנו מוצאים בשנית את מצוות השבת האבדה: "לֹא-תִרְאֶה אֶת-שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת-שֵׂיוֹ, נִדָּחִים, וְהִתְעַלַּמְתָּ, מֵהֶם: הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם". לְאָחִיךָ למצווה שני חלקים. ציווי חיובי להשיב וציווי על דרך השלילה " לא תוכל להתעלם".
הציווי "לא תוכל להתעלם" איננו מדבר על יכולת ממשית. הרי יש יכולת לאדם להתעלם, אלא שצריך לומר שדווקא לשם תיקון עיוות רוחני וחברתי זה באה מצוות השבת אבדה. התורה מדריכה אותנו בהדרכה חינוכית ורוחנית להגיע למצב רוחני וחברתי שבו אנחנו ממש לא יכולים להתעלם. לא מספיק שאנו לא רוצים להתעלם, לא מספיק שאנו מאמינים שהתנהגות זו אינה נכונה, אלא הגענו לעמדה רוחנית שאנו ממש לא יכולים להתעלם.
הגמרא במסכת בבא קמא מרחיבה את החובה להשיב לא רק את אבדתו של חברו אלא גם את גופו של חברו. הגמרא מרחיבה את מצוות השבת האבדה גם למקרה בו אדם הולך לאיבוד בתוך כרם ענבים ולא מוצא את דרכו אל עבר העיר או לדרך הראשית ומטילה אחריות על האדם להראות את הדרך לחברו שהולך לאיבוד.
הרחבת מצוות השבת אבדה אינה מסתיימת רק בהשבת גופו של אדם אלא גם בהשבת נפשו של האדם וכן מביא הרב עובדיה יוסף זצ"ל בהלכות השבת אבדה בשם המנחת חינוך – "בכלל השבת אבדה הוא שאם רואה את חברו שסר מדרך הישרה עליו להחזירו לדרך הישרה, שהרי הדברים קל וחומר, שאם ציותה התורה להחזיר אבדת ממון לבעלים, על אחת כמה וכמה שצריכים להשיב לו את אבדת נפשו, ורמזוהו חכמינו בדרשתם, 'והשבותו לו, לרבות אבדת עצמו', שתשיב לו את נפשו ההולכת מדחי אל דחי. ותזכהו בעולם הזה ובעולם הבא" (מנחת חינוך מצוה רלט ).
השפת אמת מוסיף ומחדש – "יש לפרש כשאדם מרגיל עצמו כך שלא יוכל להתעלם מהפסד של חבירו הן בגשמיות הן בתיקון הנפש אז בכוחו להשיב אליו אבדתו ולהקימו ומכל שכן באדם עצמו". לשיטתו, המבט הוא הוא לא רק על האחר אלא על האדם עצמו באופן פרטי. האדם יכול להשיב גם את האבדה שלו, את נפשו, בתנאי שלא יעצום את עיניו ויתעלם ממנה.
אם כן, אנו רואים שמצווה חשובה זו מטילה אחריות על האדם לפתוח את עיניו ולשמור על נכסיו של האחר, על גופו של האחר, על נפשו של האחר- ומתוך כך אחריות על גופו ונפשו שלו – ועל דרך השלילה לא לעצום את עיניו ולהתעלם מנכסיו, גופו ונפשו של האחר, ומתוך כך לא לעצום את העיניים על גופו ונפשו שלו.
בכל שנה אנו צריכים להזכיר לעצמינו שאסור לנו להתעלם מאבדת נפשנו. אבדת נפשנו בסוף שנת התשע"ו צריכה להתרחב מעבר לגבולות האני. הציווי לא תוכל להתעלם דורש מאתנו לבדוק את עצמינו האם אנחנו בטעות התעלמנו. האם בטעות התעלמנו מהמרחק שנוצר בין המגזרים השונים בחברה הישראלית, אולי הקלנו ראש במרחק שנוצר בתוך החברה הציונית דתית. אסור לנו לעצום עיניים מעוולות חברתיות ומעוולות רוחניות. חובה עלינו לפרוץ את ההבדלים והמרחקים בין האחד לשני. כי הדרך לתשובה, הדרך להמלכתו של הקב"ה עוברת דרך אחריות, דרך מבט, דרך מעשה שמשיב את כולנו ביחד אל אבינו שבשמיים.
(כי תצא תשעו)
