כבוד ה' מלא את המשכן

ארבע וחצי פרשיות מקדישה התורה להקמת המשכן, בפרטי פרטים, וכל המאמץ הגדול הזה הוא כדי להכשיר את השראת השכינה בישראל ככתוב: "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת" [שמות כה כב], וכן "ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי" [שם כט מג]. ואכן ההבטחה האלקית להשראת השכינה למשה ולישראל נתקיימה עם סיום הקמת המשכן ככתוב: "ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן, ולא יכל משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן" [שם מ לד].
בספרו "סוד היחוד והיחד" רואה הרב סולוביצ'יק באירוע הזה של השראת השכינה בארץ את גולת הכותרת של ההלכה. "תפקידו של האדם הוא להוריד את השכינה לעולם התחתון, לעמק הבכא… זהו רצונו של הקב"ה שהשכינה תצמצם עצמה בתחום המציאות המוחשית [עמ' 98]… העולם נברא ברצונו של הקב"ה הרוצה לצמצם את שכינתו בתוכו [99]… האידיאל של איש ההלכה הוא שהשכינה תשרה כאן בעולם הזה, 'ונועדתי אתך מעל הכפורת' – כתוב זה מייצג את גולת הכותרת של ההלכה [100]… מפני החטא נסתלקה השכינה למעלה, ובחיר המין האנושי משה רבנו הורידה מטה [101]". אמנם הרב סולוביצ'יק אינו מצמצם את אידיאל השראת השכינה לבית הכנסת בלבד, אלא כותב שההלכה רוצה לראות את השראת השכינה בכל החיים היום־יומיים שבהם מתקיימת הריאליזציה של ההלכה, אבל גם אחרי ההרחבה הזו עדיין לשיטתו הורדת השכינה לארץ מוצאת את מקומה בסופו של דבר במעגל המצומצם של המציאות שאנחנו בקיום המצוות נותנים לה לשרות בו.
הראי"ה קוק בספרו אורות הקודש [עמ' שיא] כותב: "כשיוצאים מעולם הקודש אל החול או להיפך בלא הדרגה מתארע לנשמה מה שמתארע לגוף (היוצא) מאפילה לאורה ומחמה לצל" – על כן הוא מציע – "לסדר את היציאה בהדרגה, מקודש עליון לקודש תחתון ממנו, עד שבאים אל התוכן של החול". בדבריו מתייחס הראי"ה להורדת השכינה מהקודש העליון לארץ – "זוהי מדת כל אדם", כלומר כל אדם יכול לבצע אותה. אבל היא אינה שיא השלמות הרוחנית, כי יש "עוד מדרגה יותר עליונה והיא הרמת כל החול כולו אל הקודש – זאת היא מדת המעולים שבצדיקים והמידה הצפויה לעולם בעתידו הנשגב".
לכאורה שתי שיטות: האחת "גולת הכותרת" של הרב סולוביצ'יק שהיא בהורדת השכינה לארץ ולפי הראי"ה "גולת הכותרת" היא בהעלאת החול אל הקודש. אך באמת אין כאן מחלוקת, כל אחד מהם מדבר על מקומו. כי ישראל במדבר (ולעניין זה הוא הדין לחוצה לארץ הכולל גם את ארה"ב, המקום שאליו כתב הרב סולוביצ'יק את דבריו), שם המקסימום שהיהודי יכול להגיע אליו בעבודת ה' שלו הוא הורדת השכינה לארץ, וזאת כאשר מכינים לשכינה מקום ראוי בארץ לשכון בו, לפי שהשכינה אינה שורה במקום פגום. מה שאין כן ארץ ישראל, המקום שהראי"ה חי בו, שייחודה וסגולתה היא לא רק להוריד את הקודש אל החול אלא לרומם את כל החול אל הקודש, ורק ארץ ישראל היא המסוגלת לקדש את המציאות הארצית ולהביאה לעתיד לבוא אל מצבה קודם חטא אדם הראשון, כשהשכינה שרתה בכל עולמנו התחתון, כמו שמובא במדרש הגדול, [שמות מ לד]: "אתה מוצא עיקר שכינה (בבריאת העולם) בתחתונים היתה, וכיון שחטא אדם הראשון נסתלקה". את סגירת המעגל הזה יוכל עם ישראל להגשים רק כאשר יחיה חיים מעשיים בקדושה בארץ ישראל.
(פקודי תשעט)