ד"ר יצחק קניגסברגלאחר הקמת מבנה המשכן וסידור כלי המשכן, משה בעצמו עשה את העבודות המתאימות לכל כלי: "וַיִּתֵּן אֶת הַשֻּׁלְחָן בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וַיַּעֲרֹךְ עָלָיו עֵרֶךְ לֶחֶם. וַיָּשֶׂם אֶת הַמְּנֹרָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעַל הַנֵּרֹת. וַיָּשֶׂם אֶת מִזְבַּח… וגו'".
מדוע היה צריך משה לבצע את כל ההכנות והעבודות המתאימות בכל כלי המשכן, הרי עבודות אלה יועדו להתבצע על ידי אהרן ובניו הכוהנים?
בכדי לענות, נבחן את התהליכים שעוברים מוצרי צריכה תעשייתיים טרם שיווקם לצרכנים. מוצרי תעשייה, בעיקר אלה המיועדים לצריכה המונית, עוברים "הרצת מבחן" לבדיקת ההתאמה בין הביצוע לבין התכנון. הרצת המבחן נועדה לבדוק כשלים בתפקוד המוצר, בתנאים שבהם הוא יועד ליישום על ידי המשתמשים. כשאין אפשרות לעשות הרצת מבחן בתנאי יישום אמיתיים של המוצר, עקב עלויות גבוהות, או כאשר היישום הוא חד פעמי, נהוג להשתמש בטכניקת ההדמיה – סימולציה, הקרובה ביותר לתנאי היישום האמיתיים.
בהרצת המבחן לפעולות במשכן, משה בדק את תפקוד כלי המשכן, ודאג שהכוהנים יראו וילמדו. לאחר הלימוד הם תרגלו זאת במשך שמונת ימי המילואים, עד ר"ח ניסן – יום הקמת המשכן. במסגרת מבחן ההרצה הוא גם בדק את אפשרות הפירוק וההרכבה של המשכן, כפי שזה יבוא לידי ביטוי במסעי העם במדבר – לדעת התנחומא (פקודי יא).
על האישור לכך שמעשיו של משה על כלי המשכן היו בבחינת הרצת מבחן בלבד, לפעולות עתידיות שייעשו במשכן על ידי אהרן ובניו הכוהנים, ולא הייתה בהם קדושה, יעידו דברי הרמב"ן: "לפי שכל שבעת ימי המלואים שהעמיד משה המשכן והיה משמש בו ומפרקו לא שרתה בו שכינה והיו ישראל נכלמים ואמרו למשה, משה רבינו כל הטורח שטרחנו שתשרה שכינה בינינו ונדע שנתכפר לנו עוון העגל, אמר להם אהרן אחי כדאי וחשוב ממני שעל ידי קרבנותיו ועבודתו תשרה בנו שכינה".
את האישור להצלחת מבחן ההרצה והעברת הפיקוד לאהרן ובניו משה קיבל מהקב"ה: "וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שם). מכאן ואילך יש תיאור העבודות בפועל שנעשו במשכן על ידי הכוהנים.
(פקודי תשעט)
