תראו איזו מסירות נפש יש לשר אריה דרעי בכל הקשור לשבת. ממש לקנא. כבוד השר דרעי התקשר לראש מועצה בשומרון, יחיאל דמרי וביקשו לבדוק עם רב היישוב עתניאל, בו גר ח"כ יהודה גליק, הרב רא"ם הכהן, איך והאם אפשר ל"שחרר" את חה"כ יהודה גליק (ליכוד), שאותה שעה ליווה את אשתו ע"ה למנוחות, כדי שיבוא מ'השבעה' לכנסת כדי להצביע על חוק המרכולים, זאת לאחר שלא נמצא לו קיזוז. לא בטוח שזו עבירה לצאת מ'השבעה' לדבר חיוני, אבל בקשה מעין זו של אריה דרעי היא לא פחות מחוצפה, טמטום, חוסר רגישות ועוד מלים שהדף לא יכול לסבול. מעניין אם כך היה נוהג אם מישהו חרדי מש"ס או מקורב אליו היה יושב 'שבעה' ח"ו. אם כך מתנהל ראש ש"ס, בהעדר רגישות (ושכל), מה הפלא שבמרבית הסקרים מפלגתו מתדרדרת אל מתחת לאחוז החסימה?. נכון, אחרי שפנייתו תפסה כותרות (זכות ראשונים לדפנה ליאל הכתבת הפרלמנטרית של חברת החדשות) דרעי כתב כך בטוויטר שלו: "אני כואב את כאב יהודה גליק על מות רעייתו ז"ל. פניתי אתמול לראש מועצת הר חברון כדי שיבדוק הלכתית עם רב היישוב עותניאל, האם מותר בזמן השבעה, להגיע להצבעה בכנסת שאמורה היתה להיות היום ונועדה לשמור על קדושת השבת. אם פגעתי ברגשותיו של יהודה חברי, אני מתנצל". ההתנצלות מן הסתם מתקבלת, אבל היא לא מבטלת את השורות דלעיל.
וזה מביא אותי לסוגיית הקיזוז של גליק, כן או לא. הקואליציה, שבאה בטענות אל האופוזיציה שלא הסכימה להתקזז מול גליק, יכולה לבוא בטענות רק אל עצמה. לא נעים, אבל יש צדק בטענות האופוזיציה. אלף – מה קרה, חיים בלי חוק המרכולים 70 שנה, אפשר לחכות עוד שבוע. ב. וזה העיקר – הרי כמה חברים ב'ישראל בתינו' מהקואליציה (ואולי גם ליכודניקית אחת) אמרו כי יצביעו נגד חוק מרכולים. שיתכבדו הם להתקזז, מה רוצים מאופוזיציה? ואתם יודעים מה? אפילו הסיעות החרדיות, שכל כך רצו את חוק המרכולים. קצת אנושיות? הייתן יוצאות יפה יותר לו דחיתן את ההצבעה בשבוע מתוך התחשבות בח"כ גליק, מאשר נאלצתן לעשות כן בגלל שלא נמצאו מספיק אצבעות בעד.
נושא אחר הוא עד כמה חוק המרכולים, לכשיעבור, אם יעבור, אכן ירבה קדושה בערי ישראל. אישית, אני מסופק. גם כיום פתיחת החנויות האלה אסורה ברוב המקומות, והשטח משדר אחרת. ועד לאחרונה, כמעט לא היה מי שפצה פה. הכל פוליטיקה. לשיטתי, כפייה דתית, גם ובטח אם היא באמצעות חוק, פועלת פעולה הפוכה. היום בעידן הרשתות החברתיות, קבלת החוק תשרת את אותם מפגינים שאנו רואים מידי מוצ"ש בככרות, ועשויה לחזק פוליטית את המפלגות שרובינו היו שמחים לראות באופוזיציה גם בכנסת הבאה. אמנת מדן-גביזון, זוכרים? הכלה, הסכמות, תן לו ואוותר לך – זה לענ"ד המתכון המנצח האולטימטיבי שכה חסר לנו.
בשביל מה?
המשפחה ה'סרוגה' הממוצעת, זו שחיה את חייה השלווים בין גדרה לחדרה (עם עדיפות לגב"ש או פ"ת), עסוקה בפרנסה ובחינוך הילדים, לא פנויה מן הסתם למשהו חזק, איזה טרנד שתפס בזמן האחרון את 'האנשים החושבים' במגזר, וזהו עניין העלייה להר הבית. עד לא מזמן היה זה עניין לרבנים, מי בעד (חלק גדול מרבני הציונות הדתית), מי נגד, הרבה תיאוריה ועלייה בפועל במספרים הולכים וגדלים. אבל אם רוצים להבין עד כמה העניין הזה כבר אינו רק עניינם של היושבים במגדל השן או בבית המדרש, אפשר לראות זאת בהחלטה שקיבלה ההנהגה של תנועת בני עקיבא אך באחרונה. לעודד את חברי הנהגת בני עקיבא והעובדים לעלות להר הבית, וכמו כן הוחלט להנהיג יום בשנה שיעסוק ב"דרישת המקדש". מן הסתם, רשפים מההנהלה יגיעו גם אל הקומונרים ומהם אל המדריכים ומהם אל החניכים. אז אם יש לכם בן/בת באחד הסניפים, אל תתפלאו אם בוקר אחד תשמעו ממנו כי הוא "קופץ" להר הבית. הרבנות הראשית לישראל, כידוע, בטח זו במתכונתה הנוכחית אבל זה לא התחיל ממנה, מתנגדת לעלייה להר הבית ואף קובעת כי יש בכך איסור הלכתי. מה מצאה בני עקיבא לנכון להיכנס לעניין הזה? וכיצד תבקש לחנך את החניכים לכבד את הרבנות הראשית לישראל, כשהיא בהחלטתה הזו מכניסה, גם הדרך עקיפה, את החניכים לסוגייה הכבדה הזו? נכון, יאמרו אנחנו נחנך לכמיהה, לכיסופים, וזה נשמע בסדר. אבל בנוער עסקינן, ולא בטוח שהוא יעצור שם. לטוב אך גם לרע.
(שמות תשעח)
