ארבעים

הפטרת השבוע מתארת את מפלתה של מצרים הכל-יכולה. אולם, לא כיליון נגזר על ארץ זו כי אם שממה בת ארבעים שנה ולאחריה תקומה (אך לתוך מעמד שפל בעולם).
"וְהָיְתָה אֶרֶץ-מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה וְחָרְבָּה, וְיָדְעוּ כִּי-אֲנִי ה'… לֹא תַעֲבָר-בָּהּ רֶגֶל אָדָם, וְרֶגֶל בְּהֵמָה לֹא תַעֲבָר-בָּהּ; וְלֹא תֵשֵׁב, אַרְבָּעִים שָׁנָה… מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה, אֲקַבֵּץ אֶת-מִצְרַיִם, מִן-הָעַמִּים, אֲשֶׁר-נָפֹצוּ שָׁמָּה… וְשַׁבְתִּי, אֶת-שְׁבוּת מִצְרַיִם, וַהֲשִׁבֹתִי אֹתָם אֶרֶץ פַּתְרוֹס, עַל-אֶרֶץ מְכוּרָתָם…" (יחזקאל כ"ט, ט,- י"ג).
ארבעים שנה. צירוף זה מצלצל לנו מוכר…. ובכן, עובדה זו אינה מקרית ויש בה כוונת מכוון. להלן מספר הקשרים בהם הוא נזכר בתנ"ך:
ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר, בן ארבעים היה יצחק בלקחו את רבקה לאישה ועשיו– בהינשאו ליהודית בת בארי החיתי ולבשמת בת אלון החיתי. בן ארבעים היה כלב עת קיבל את משימת ריגול הארץ מידי משה, ארבעים שנה שקטה הארץ בימי השופטים, ארבעים שנה מלכו (כל אחד בזמנו) דוד המלך ושלמה בנו, ועוד…
גם לארבעים יום נודעת משמעות רבה בתנ"ך– ארבעים יום ארך המבול, ארבעים יום שהה משה רבינו על הר סיני, גלית הפלישתי התייצב ארבעים יום בעמק האֵלה, בהמתינו לקרב שסופו יביא, מבחינתו, לשעבוד ישראל…
ובתושב"ע נאמר: "בן ארבעים לבינה" (מסכת אבות, ה', כ"א). "ארבעים יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני" (מסכת סוטה ב, א). "אין אדם עומד על דעת רבו (מבין, מעכל) עד ארבעים שנה" (מסכת עבודה זרה ה, ב).
בהכירנו את הנ"ל, וודאי לנו שהמספר ארבעים הוא מספר טִיפולוגי (נוסחָאִי), הבא לבטא משמעות רעיונית, מעבר לאיכותו הכמותית.
משמעות זו נעוצה להבנתי בתפישת פרק זמן זה (בימים או בשנים) כעידן/ תקופה/ יחידת זמן שלמה, אשר במהלכה מתחוללת "בריאה"- תהליך של הבשלה ושינוי מהותי. מרתקת בהקשר זה העובדה כי אורכו של הריון אנושי- ארבעים שבועות…
בכל אדם ואדם ובכל עם ועם, מוטמעת האפשרות לאִתחוּל ולידה מחדש, זאת אני לומדת מן ההפטרה. אפילו במצרים היהירה.
ואוהב אותנו הקב"ה, אהבה עמוקה ומרגשת, בכך שאינו מעניק לנו רק "עוד הזדמנות", אלא מאמין באמת ובתמים ביכולתנו ללמוד ולהשתנות.
(וארא תשעח)