הקורא הפשוט של פסוק זה (שמות טו, יז) עשוי להגיע למסקנה שהמקדש איננו אלא יציר כפיו של הבורא, ולא בנין הבנוי בידי אדם.
בשל כך, כנראה, באר ר' חיים פלטיאל, תלמיד חבר למהר"ם מרוטנברג: "מקדש ה' כוננו ידיך. זה ההר, שההר כוננו ידיו, כדכתיב הר זה קנתה ימינו". ההר, לא הבית שעליו.
תיקון דומה, מזווית פרשנית אחרת לחלוטין, מצוי אצל ר' מנחם רקנטי, בן זמנו האיטלקי:
"תביאמו ותטעמו וגו' [שם י"ז]. מכון לשבתך כתרגומו, וכן אמרו רז"ל במכילתא [שירתא פ"י] מכון לשבתך, זה אחד מן הדברים שכסא הכבוד של מטה מכוון כנגד של מעלה, וכן הוא אומר [תהלים י"א, ד'] ה' בהיכל קדשו (קדשו), ואומר [מלכים א' ח', י"ג] בנה בניתי בית זבול לך וגו'. תרגום יונתן בן עוזיאל אתר דמכוון קבל כורסי יקרך קביל בית שכינת קדשך. מקדש ה' כוננו ידיך. הרמז לירושלים של מעלה המקבלת מזרועות עולם דרך תפארת ישראל, וזהו ידיך".
כלומר, הפסוק איננו מדבר על המקדש הקונקרטי, אותו ייסד שלמה, אלא על המקום השמיימי שכנגדו הוא מכוון. בעקבותיו סיכם רבנו בחיי: "ראה איך הזכיר בשל מטה לשון פעולה (=תטעמו), ובשל מעלה לא הזכיר כן אבל אמר 'כוננו ידיך' רמז לעשר ספירות והבן זה".
מנגד, האלשיך הקדוש על אתר קובע: "כי מעתה לא ייבנה בית המקדש על ידי אדם, כי אם מכון לשבתך פעלת ה' מאז בעצמך, אותו מקדש ה' אשר כוננו ידיך שהוא הבית השלישי המקווה, שעל ידו נזכה לבלתי הטלטל עולמית".
חיזוק לעמדה הראשונה מצוי, כמובן, במסכת כתובות ה, א: "דרש בר קפרא: גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, דאילו במעשה שמים וארץ – כתיב: אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, ואילו במעשה ידיהם של צדיקים – כתיב: מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך".
מנגד, במקומות אחרים אכן נרמז שהבניין העתידי יירד בנוי משמים. כך בספרי דברים (פסקה שנב): "הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא", ועוד.
בעיקר הדברים מוכרים מפיו של רש"י, שקבע, בביאורו לסוכה מא, א: "מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים, שנאמר (שמות טו) 'מקדש ה' כוננו ידיך'". בעקבותיו דרכו ראשונים רבים, כדוגמת הריטב"א, ר' אברהם מן ההר, הרא"ש. התוספות הביאו בשם עצמם דברים דומים בחידושיהם לשבועות טו, ב, והזכירו שכן מפורש במדרש תנחומא (פרשת נח, סימן יא):
"א"ר שמואל בר נחמני מסורת אגדה היא שאין ירושלים נבנית עד שיתכנסו הגליות, ואם יאמר לך אדם שכבר נתקבצו הגליות ולא נבנית ירושלים אל תאמין למה שכך כתיב בונה ירושלים ואח"כ נדחי ישראל יכנס, אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע לא כבר נבנית ירושלים וחרבה, אמר להם ע"י עונותיכם חרבה וגליתם מתוכה אבל לעתיד לבא אני בונה אותה ואיני הורס אותה לעולם שנא' כי בנה ה' ציון נראה בכבודו (שם /תהלים/ קב)".
מנגד, הרמב"ם קבע נחרצות (הל' מלכים ומלחמות יא, א): "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל…".
בחוברת אור המזרח טז (יצאה לאור חודשים ספורים אחרי מלחמת ששת הימים) הציע הרב יהודה גרשוני שישנן לא פחות מארבע שיטות באשר לבניין העתידי. לפיכך, לדעתו, אין להזדרז ולבנות את הבית מיד אחרי מלחמת ששת הימים, כי לדעת רוב הדעות עדיין לא בשלו התנאים. עם זאת, רוב מוחלט מהסברות הן שהמקדש אכן ייבנה בידי אדם.
(בשלח תשפ)
"תְּבִאֵ֗מוֹ וְתִטָּעֵ֙מוֹ֙ בְּהַ֣ר נַחֲלָֽתְךָ֔ … מִקְּדָ֕שׁ אֲ-דֹנָ֖י כּוֹנְנ֥וּ יָדֶֽיךָ"
השארת תגובה