מערכת שבתוןצבא ההגנה לישראל
עליזה בלוך
"צבא ההגנה לישראל"? מהי משמעות המושג: הגנה למדינת ישראל? לעם ישראל? לארץ, לתורה?
מהיום בו ראש הממשלה דוד בן גוריון הקים את צה"ל, ישנו עיסוק סמוי וגלוי בדבר הזהות והאופי של הצבא. שבעים שנה אחרי, אנחנו עדיין בתוך הדיאלוג הזה. יש עוצמה גדולה בידיעה שאנחנו מדינה יהודית, ושהמסורת שלנו זוכה לכבוד במקום בו מתהווה החברה הישראלית – צה"ל. המטען הערכי אותו נושאים החיילים הוא חלק מהכוח שלהם וחלק מתחושת המשמעות בשירות. נקבעו חוקים כמו כשרות ושבת, ואפילו שבועה של טירונים על תנ"ך, שהם חלק מאיפיון המרחב הציבורי בצה"ל כצבא המדינה היהודית, ותנאים שמאפשרים לחיילים שומרי מצוות לשרת בצבא.
עם זאת, בטווח שבין להפוך לצבא מדינת הלכה לבין צבא של מדינה המנותקת ממקורותיה ומתנכרת להם, יש מרחב גדול, וכל הכרעה בתחום הזה יוצרת ערעור. האם ביקור של חיילים בכותל המערבי בירושלים הוא הדתה או חיזוק קשר להיסטוריה היהודית? האם נאום של קצין עם ציטוט מפסוקים הוא לגיטימי? האם רבנים במכינות קדם צבאיות שמעודדים שירות משמעותי בצה"ל יכולים להתערב אחרי שתלמידיהם התגייסו?
בתוך היצירה המיוחדת הזו חשוב להבהיר את הגבולות ואת הגדרות התפקיד: הרמטכ"ל הוא איש המקצוע שאמור להכשיר את הצבא למלחמה ולהוביל את הצבא ביום פקודה, עליו מוטלת האחריות לכך. זוהי אחריות עצומה, וחלק מהכוח שלו הוא הגיבוי הציבורי שניתן לו מכולנו. הרב הוא דמות המעניקה לחיילים כוח והשראה, מחדדת להם למה הם פועלים, מעוררת שיח מוסרי ובחינה עצמית מתמדת, וכמובן פוסקת הלכה בתחומי שאלות הלכתיות. רב יכול להעמיק את החיבור לשורשים שלנו, להשמיע את קול הערכים הדתיים ולחשוף חיילים שאינם דתיים למסורת.
לרבנות הצבאית יש מקום חשוב ביצירת שיח שכזה, ועם זאת יש לזכור שזו ההתמקצעות שלה. לא נכון ולא הגיוני לערב אנשי דת בקבלת החלטות עניינית ומקצועית ובנושאים הקשורים לביטחון המדינה. באותו האופן, רב בית חולים לא יקבל החלטות רפואיות, אלא ייעץ בהיבט האתי והערכי שלהן.
חובתנו לעמוד על המשמר בטשטוש התפקידים. האם מי שימנה את הקצינים ויפטר אותם יהיו הרבנים? האם קצין יצטרך לשלוח קורות חיים לרבנים כדי שיוכל להתקבל? ומי יהיה הרב שיחליט – או שמא נקים מספר צבאות, כדי שלכל רב יהיה רמטכ"ל שנוהג על פי דעתו? שאלה משמעותית נוספת: מה אמורים לחשוב עשרות אלפי החיילים שמשרתים היום בצה"ל וגם השקפת עולמם של הרבנים מעניינת אותם? כיצד הם יכולים להתמסר למשימה ולעשות את המוטל עליהם כדי להגן על המדינה? ברגע האמת, דבריה של איזו דמות יעמדו לנגד עיניהם – של המפקד או של הרב?
כמו כן, נראה לי כי לא היינו רוצים שרמטכ"ל יקבע מי יהיו הרבנים, מה הם צריכים ללמד ובאיזה אופן. צריך להיזהר מעמעום הגבולות, ולא מצופה שהרמטכ"ל יפסוק בדיני כשרות.
לכולנו צריך להיות אינטרס שלא יהיה צד אחד שיחזיק את השיח בידיו, משום שהחיים במורכבות הם הזדמנות, ולא אילוץ. ככל שנותנים לקול אחד לקבוע את סדר היום, בכל שלב אנו מפסידים חלקים גדולים ורבים של החברה הישראלית. כן, יש לנו עניין אמיתי בצבא של מדינה הנשענת על עולם ערכים יהודי מוסרי, בד בבד עם הרצון שלנו להיות מחוברים לכלל.
שיח הכולל מורכבות אינו פשרה או חפפנות. מורכבות היא הזדמנות לחיות בעולם עשיר וחזק יותר, האתגר שלנו הוא להיות קיצוניים במתינות. הסיטואציה היא נפיצה, ואמירות חריפות עלולות לערער את אדניו הרעועים ממילא של השיח החשוב הזה. לפיכך, עדינות היא שם המשחק.
מותר להביע דעה, לערער, לנתץ אמיתות, לבקש התחשבות. ועדיין, יש לנו אחריות גדולה לאיך תראה החברה שלנו, איך נשמור עליה. לכן, כל מי שמרגיש שיש משקל לעמדתו צריך לנהוג במשנה זהירות. בואו נרבה אהבה, הערכה והכרת הטוב.
אין לנו צבא אחר, אין לנו עם אחר וגם אין לנו מדינה אחרת.
(בשלח תשעח)
