יום הזיכרון – האחים שמספרים על האחים שלהם

בכל שנה ביום הזיכרון אנחנו עומדים בצפירה. הילדים חוזרים מבית הספר עם מדבקות דם המכבים על חולצותיהם הלבנות לאחר שהיו בטקס בית-ספרי בו שמעו שוב את "בלדה לחובש", "אחי הצעיר יהודה" ו"דמעות של מלאכים". "האחים שלנו- אחים מספרים על אחים" מזמינים אתכם לזכור את האחים שלהם קצת אחרת

בשבוע הבא, הבלתי יאומן, שקורה כבר 70 שנה, יתרחש. ביום אחד- עצב תהומי. הורדת דגל. הרכנת ראש. מוות, שכול, בתי קברות. למחרת- ואם נדייק, ב20:01, שמחה גדולה, הורה, משואות, הופעות, זיקוקים, והמון גאווה ציונית. מי שהמעבר החד הזה קשה עבורן במיוחד הן המשפחות השכולות. אבל במדינה שקיומה עוד כרוך בהקרבה ממשית של חיי אדם תמיד יום העצמאות יהיה שזור בזיכרון. מיזם 'האחים שלנו- אחים מספרים על אחים' מזמין את העם לזכור באופן קצת אחר את נופליו. לזכור באופן אישי, אפילו עם חיוך, פנים אל פנים מול מי שהנופל חסר לו יותר מכל. האחים השכולים. אלה לעתים נופלים בין הכיסאות. הם צריכים 'להיות חזקים בשביל הוריהם', כפי שנאמר להם ללא הרף, שוכחים שגם הם איבדו אהוב יקר, ויחד איתו הם איבדו גם קצת מהוריהם. קצת מהשמחה, מהנורמליות שהייתה בביתם. ביום ראשון הקרוב, יומיים לפני ערב יום הזיכרון, אחים שכולים רבים יתארחו בבתים שונים ברחבי הארץ ויספרו על אח שלהם. ולא רק על כמה גיבור הוא היה, אלא גם כמה מעצבן הוא היה כשהיה מעיר אותם בשבת בבוקר.

"זה בא משום מקום ותפס את כולנו לא מוכנים. הוא היה יום לפני כן בבית, חגג יום הולדת שנה לילדה הבכורה שלו, אלינור. חזר הביתה לחגוג יומולדת, עלה לצפון ונהרג"

רס"ן יוחאי (ג'וחא) קלנגל ז"ל, גדל באלעזר שבגוש עציון. הוא היה נשוי ואב לילדה בת שנה, והוא ואשתו ציפו לבת שניה. יוחאי, שכולם קראו לו "ג'וחא"- שטותניק, עוד מימי בית הספר היסודי, שירת בשירות קבע כמ"פ בגדוד צבר בחטיבת גבעתי ונהרג לפני קצת יותר מ- 3 שנים, בגיל 25, בפעילות מבצעית בגבול עם לבנון, במורדות הר דב, במהלך סיור מפקדים שבמהלכו ירו עליהם מטח של טילי נ"ט. איתו נהרג סמל ראשון דור חיים ניני. "הם נהרגו במקום", מספר אמיר, אחיו הקטן של יוחאי, בהפרש של שנה. "אנחנו בכלל לא ידענו שהוא בצפון. אף אחד לא ידע שהם שם, כי הם היו באימון בבקעה ונשלחו לשם. אני זוכר שכששמעתי שיש אירוע בצפון בכלל לא חשבתי שיש סיכוי שזה הוא. הוא נהרג בסוף ינואר- 4-5 חודשים אחרי צוק איתן, אז אני עוד הייתי בסדיר והוא בקבע. בצוק איתן אתה רגיל לפעילויות, חששות ושיחות על גבי שיחות לראות איפה כל אחד נמצא ואם הכל בסדר, אבל זה באמת בא משום מקום ותפס את כולנו לא מוכנים. אף אחד מאיתנו לא חשב שיש סיכוי שזה יקרה. הוא היה יום לפני כן בבית, חגג יום הולדת שנה לילדה הבכורה שלו, אלינור. חזר הביתה לחגוג יומולדת, עלה לצפון ונהרג. הבת השניה שלו נולדה אחרי שהוא נהרג".

אמיר קלנגל (27) הוא אחד ממייסדי מיזם 'האחים שלנו- אחים מספרים על אחים', שהחל בשנה שעברה ביוזמתו של אליאסף פרץ, אחיהם של שני לוחמי צה"ל, אוריאל ואלירז, שנפלו בעת שירותם, וקיבץ ארבעה אחים שכולים נוספים לעניין: נוי פרי, אחותו של סמ"ר טל יפרח ז"ל שנהרג בצוק איתן, ריקי מרשה, אחותו של רס"ן גד מרשה ז"ל שנהרג במהלך פעילות מבצעית בגבול עזה, טל שרייבמן פולק, אחותו של ניר שרייבמן ז"ל שנפל באסון המסוקים, ואמיר, שמתאר: "הרעיון למיזם נולד מכך שאליאסף הרגיש שחייבים לשנות את האופן שבו החברה הישראלית צורכת שכול ולמנף את זה לדיבור ושיח שיוביל אנשים למקום יותר ערכי, ציוני ומחזק. בטקסים בבתי הספר מקריאים את אותם הטקסטים בכל שנה, ובטלוויזיה מראים את אותן התכניות בכל שנה. פה היה רצון להביא את יום הזיכרון לאנשים הביתה, למקום קרוב. שאנשים ישמעו סיפור באופן אישי, שכשהם עוצמים את העיניים ביום הזיכרון תהיה להם איזו שהיא דמות לחשוב עליה. בפלטפורמה הזו יש יום אחד בשנה שבו מתארחים אחים שכולם בבתים שונים במקביל ברחבי מדינת ישראל ומספרים את הסיפור על האח שנפל, על עצמם ועל הקשר שהיה ביניהם, במטרה בעיקר להאיר ולשתף ולגרום לאנשים להיכנס ליום הזיכרון בצורה קצת יותר אישית ומשמעותית".

למה דווקא אחים?

"הרעיון היה להביא את הסיפור של האחים, שמעולם לא סופר בצורה בלתי אמצעית וכל כך ישירה", משיב קלנגל. "סיפור מפרספקטיבה של אח הוא מיוחד ומאוד שונה מסיפור מהפרספקטיבה של ההורים. בין אחים יש הרבה ריבים ורגעי צחוק ושמחה וגם מכות… הסיפורים מסופרים מזווית אחרת, שהיא קצת יותר בגובה העיניים, קצת יותר חברית, שבעיני קל יותר להתחבר אליה. אין פה איזה אבק כוכבים, רק: "הוא היה גיבור", אלא "כן, הוא היה גם מעצבן, לפעמים רבנו ולפעמים צחקנו", ו"הטיול ההוא במדבר יהודה שהיינו תקועים בלי מים..", אלה סיפורים שאפשר לקבל אותם רק מאחים וזאת בעצם מטרת המיזם- לשים את סיפור השכול בזווית ראיה של אח כדי ליצור שיח ולבוא ממקום אמתי וכנה. כשאתה חווה ומקבל את הסיפור אצלך בסלון עם האורחים שאתה מזמין, ושומע את הסיפור ממש מהפה של האח השכול- זו חוויה אחרת. זו נקודת ראיה שחייבים לתת אותה. דינמיקה של אחים היא ייחודית. יש פה משהו מדהים שעד היום לא דובר ולא הושם במרכז".

המיזם מיועד לאחים שכולים- מקום המדינה ועד היום, כולל אחות שכולה בת 82 שאמרה כי זו הפעם הראשונה ששואלים אותה איך היא מרגישה ומתמודדת עם אובדן אחיה, והשנה הורחב המיזם לאחים שכולים מכל כוחות הביטחון ולנפגעי פעולות איבה. אמיר מסביר: "מן הראוי שהם יהיו האנשים שעל בסיסם אנחנו נבנה את הזיכרון הלאומי שלנו אבל גם את העתיד. אלה האנשים שמהם אנחנו צריכים לשאוב את הזיכרונות, הערכים, את כל מה שהם עשו והקריבו ואת השעות שהם נתנו לעולם הזה בשביל לקחת את הסיפור, האישי והקולקטיבי, ולבנות אותנו בעתיד, גם כעולם וגם כפרטים. אנחנו עושים את זה בצורה חווייתית ונחמדה, ועורכים הכנה לפני כן- גם לאחים וגם למארחים, כדי שהמפגש יהיה נעים, מלמד וערכי ולא מעמסה, ואכן כל מי שלקח חלק במיזם בשנה שעברה עושה זאת גם השנה, וחלק גדול מהמארחים עוד בקשר עם האחים שהם אירחו".

קלנגל מוסיף: "עיקר ההנצחה היא לדבר על החיים של האח. הדרך בה הוא נפל היא לא המרכז פה, אלא החיים שלו. בחרנו לשים בחזית את הקשר המיוחד שיש בין אחים, ולספר עליו לאנשים שרוצים לשמוע ולהיכנס ליום הזיכרון ממקום אחר, אישי יותר".

אתה חושב שאחיך היה שמח שאתה מספר עליו לאחרים?

"אני לא חושב שהוא היה מבסוט מזה", הוא עונה. "ג'וחא לא היה איש של מילים. הוא היה לגמרי איש של מעשים שמפוצץ בטוב ובנתינה. מוזר שדווקא אחרי שהוא נהרג הוא הפך להיות איש של מילים. הוא היה מאוד חד, ברור, יודע מה הוא רוצה, מחליט ודומיננטי. היו גם המון צחוקים ושטויות איתו, אבל הוא לא היה מרבה בדיבור או רץ לספר על כל דבר שהוא עושה ולכן אני לא בטוח שהוא כ"כ היה שמח שמספרים ומדברים עליו. אחרי שהוא נהרג נחשפנו להמון סיפורים של נתינה לחיילים שלו, הוא ממש דאג לכל החיילים מעוטי היכולת ואלה שאין להם מה לאכול בבית. כשאני מדבר על ג'וחא אני מדמיין אותו צוחק ואומר- "מה אתה מדבר? מה יש לספר?", אבל לי יש רצון לנסות וליצור איזה שהוא מצפן לכולם, כי ג'וחא היה בן אדם מדהים ובכולנו יש קצת ג'וחא, אבל אף אחד הוא לא ג'וחא. לספר את הסיפור של ג'וחא זה כלי כדי לגעת באנשים, להעביר מסר ולעשות את העולם הזה יותר טוב, לפחות כמו שהוא ניסה לעשות. אני לוקח את ג'וחא כג'וחא כי הוא אחי והוא קרוב אלי ואפשר לדבר עליו בלי סוף ולקחת אותו כדוגמא, כמשהו בעל ערך שיש המון מה ללמוד ממנו. בשבילי זה ג'וחא ובשביל טל זה ניר, ובשביל אליאסף זה אלירז ואוריאל ובשביל נוי זה טל. כל אח, כמובן, עושה זאת עם אחיו", אומר קלנגל.