ליאת שוקרון (עורכת המגזין בשבתון)לישראלים חשוב שיהיה שפע של מזון, ואולי, בגלל ההיסטוריה היהודית, מרגישים שתמיד טוב לרכוש יותר, שיהיה. אבל, בסופו של יום, כל משפחה משליכה לפח מזון בשווי של כ-8,000 ₪ בשנה, וביחד, נזרקו בשנה החולפת בישראל 2.3 מיליון טון של מזון. ומה עם "בל תשחית"?
ה-"תסיים הכל מהצלחת" של הסבתות פרדוקסלי ל"אל תסיים את כל מה שיש בצלחת" של הדיאטניות. אם בכל זאת תבחרו לסיים את כל האוכל שהועמס על צלחתכם- דעו שיש מי שיתמוך בכם. תופעה גלובלית שעולה למודעות בשנים האחרונות היא בזבוז מזון. מנות שמוחזרות במסעדות ובאירועים מושלכות לפח. האוכל שנשאר משבת ונותר ימים רבים במקרר- נזרק. פירות וירקות שנרקבו, מוצרי חלב (ובכלל) שפג תוקפם, עוף, בשר ודגים שנשארו זמן רב מדי בהקפאה, השאריות של הילדים (שלא אכלנו אנחנו), החמץ שנותר לפני חג הפסח- אנחנו כל הזמן זורקים אוכל, ואנחנו כבר יודעים, בכל זאת, מחאת הקוטג', המילקי ודומיהן- יקר לאכול בישראל. משפחה ישראלית ממוצעת משליכה לפח מזון בשווי של מעל ל-8,000 שקלים בשנה- סכום שכל משפחה הייתה שמחה להוסיף לעו"ש שלה.
על פי דוח של ארגון "לקט ישראל" ו-BDO, בשנת 2017 נזרקו 2.3 מיליון טון של מזון בישראל, שוויים 19.5 מיליארד ₪. שליש מהיקף ייצור המזון בישראל מוצא את דרכו לפח. מתוך שליש זה יש אובדן מזון ממשי, של מזון שראוי למאכל, בהיקף של 1.1 מיליון טון, ובשווי של 7 מיליארד ₪. לא חבל?
המזון, הכסף, שמושלך אל הפח- יכל להאכיל פיות רבים בארץ ובעולם ואנשים שסובלים מרעב ממשי ומאי ביטחון תזונתי, מחסרים של מזון בעל ערכים טובים. מעבר לכך, לתהליך של גידול, ייצור ושינוע מזון יש השפעה על הסביבה. בתהליכים מושקעים אנרגיות, מים, חומרי הדברה שמרוססים לאוויר, דשן, פסולת מפעלים, גזים ודלק שנשרפים, וגם כח אדם עני שלעתים מסכן עצמו בחשיפה לחומרים כימיים בהכנת אריזות מוצרים, שלבסוף נזרקים.
אובדן המזון מתרחש בכל שלבי אספקת המזון. ירקות ופירות מושמדים מדי שנה בהיקפים שלא יאמנו בגלל שהאסתטיות שלהם לוקה בחסר ויהיה קשה לשווקם לצרכן, ובגלל מחירים נמוכים מדי שרשתות השיווק משלמות למגדלים כך שלא משתלם לחקלאים להמשיך ולהשלים את הגידול, שמושמד פעמים רבות כמעט בשלב הסופי. היצרנים והקמעונאים ישליכו מזון בגלל תוויות שהודבקו הפוך, פגמים באריזה, הפצה ושינוע שנעשו שלא כראוי והמזון ניזוק (ללא קירור מספק, ביצים שנשברו, מוצרים שנשפכו, פירות וירקות שנפלו וניזוקו וכדומה) ופגות תוקף- מוצרים בעלי תוקף קצר. במקטע זה ההפסד הכלכלי גבוה. מדובר במזון מוכן לשיווק וצריכה שאבד בדרך לצרכן הסופי. רק במקטע הקמעונאות וההפצה הושלכו לפח בשנה החולפת 400 אלף טון בשווי של 4.2 מיליארד ₪, יותר ממחצית סך המזון האבוד, מתוכם היה ניתן להציל מזון טרי וטוב בשווי של 3 מיליארד ₪. מדובר על 30 אלף טונות של בשר, ביצים ודגים (ואף מילה על הסבל שעברו בעלי החיים לחינם), 30 אלף טונות של מוצרי חלב ומזון בקירור, 20 אלף טונות של לחמים ומאפים, 20 אלף טונות של דגנים וקטניות, 20 אלף טונות של ירקות ופירות טריים ו-10 אלף טונות של מזון קפוא ושאר סוגי המזון שפשוט מוצאים עצמם בפח.
אנחנו מצפים מרשתות השיווק שאנחנו רוכשים בהן שהמלאי של כלל המוצרים יהיה מגוון, רחב וזמין בכל עת שנגיע. כך גם לגבי היצע המנות במסעדות ונדיבות הבופה בבתי המלון. והמשווקים- צריכים לעמוד בציפיות כדי לשמור על שמם הטוב ועל האפשרות שנחזור לרכוש או לאכול אצלם. כשניהול המלאי או הערכת הרגלי הקניה שלנו לוקים בחסר, כמו צורת האריזה ושינוע שאינו זהיר- המזון נזרק והכסף מתבזבז.
"עשרות אלפי טונות בשנה של פירות וירקות הראויים למאכל אדם, לעתים באיכות גבוהה, מושמדות מטעמי כשרות, וריבוי הכשרויות גורר לעתים כפל מעשר שמכפיל את התוצרת החקלאית המושמדת"
התורה אוסרת עלינו- "בל תשחית". אין להשחית דבר שיש בו תועלת, בין אם מדובר בדברי מאכל, חומרי גלם או חומרים אחרים. מה שמושחת עבור צורך, דוגמת מצווה, הוא מותר. אך עדיין, חשבו איזה אובדן יבול נגרם ממצוות ואיסורים הקשורים בגידולים. בדוח מבקר המדינה מ-2015, בעניין אובדן מזון, נכתב כי כמויות המוערכות בעשרות אלפי טונות בשנה של פירות וירקות הראויים למאכל אדם, לעתים באיכות גבוהה, מושמדות מטעמי כשרות (תרומות ומעשרות, איסור ערלה, שנת שמיטה), מבלי שמשרד החקלאות, מועצת הצמחים, המשרד לשירותי דת או הרה"ר יודעים באילו כמויות ובאיזו איכות של תוצרת מדובר, ומבלי שנבחנה, בכפוף להלכה, אפשרות לנתבן לנזקקים יהודים או לא-יהודים, ואלה פשוט נטמנות באתרי פסולת. עוד נמצא כי ריבוי הכשרויות גורר לעתים כפל מעשר שמכפיל את התוצרת החקלאית המושמדת.
על "בל תשחית" בספר החינוך (מצווה תקכ"ט) מובא: "שורש המצווה ידוע שהוא כדי ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת ולהידבק בו; ומתוך כך תדבק בנו הטובה ונרחק מכל דבר רע ומכל דבר השחתה וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותם לתורה ולא יאבדו אפילו גרגר אחד של חרדל בעולם ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו ואם יוכלו להציל יצילו כל דבר מהשחית בכל כוחם…". ואכן, יש מי שעוסקים בהצלה. לאחרונה, משרד החקלאות השיק תכנית חדשה למניעת אובדן מזון, בה המשרד ישפה מגדלים של תוצרת טרייה על קטיף ושיווק של פירות וירקות 'מכוערים', שמחוסר כדאיות כלכלית לרוב אינם נקטפים ובטח שלא משווקים, והם יימכרו בשווקים במחירים מוזלים מפירות וירקות 'מושלמים' אסתטית. בחודשים הקרובים ייערך פיילוט שיתמקד במלפפונים ועגבניות, גידולים עיקריים בתזונה היומית בישראל. משרד החקלאות יקצה כמיליון שקל שיועברו למגדלים לכיסוי עלויות הקטיף, האריזה והשינוע של התוצרת החקלאית העודפת שתימסר לעמותות סיוע לנזקקים. בהמשך, תיבחן הרחבת המיזם לירקות ופירות נוספים, לצד פיתוח אמצעים להארכת חיי המדף של תוצרת חקלאית ועידוד רשתות מזון לקניית תוצרת חקלאית 'מכוערת' שבמקום שתיזרק- תימכר ברשתות במחירים מוזלים.
יש גם מי שעושים זאת באופן פרטי. ארגון לקט ישראל עוסק בהצלת מזון וחלוקה של עודפי מזון ממקורות מגוונים באמצעות עמותות ומוסדות סיוע, לטובת מאות אלפי נזקקים בכל הארץ. הארגון אוסף ומחלק לנזקקים תוצרת חקלאית באמצעות קטיף תוצרת טרייה ואיסופה משדות של חקלאים ומבתי אריזה, מזון מבושל שנותר ממקורות שונים כמו מסעדות, אולמות אירועים, חברות הייטק, בסיסי צה"ל ומשטרה, ומזון יבש ומצונן מתעשיית המזון. קבוצה אחרת, "רובין פוד", אוספת מחקלאים, שווקים וחנויות פירות וירקות שמיועדים לזריקה מסיבות אסתטיות, לוגיסטיות ואחרות, ומזון שהיה מתבזבז אחרת, ומבשלים באירועים שונים ארוחות שף המבוססות על הצלת מזון ותשלום עפ"י רצון הלקוח. דוגמא נוספת בישראל- "המקרר", מיזם חברתי-קהילתי שמנסה אף הוא לצמצם בזבוז מזון ולהגביר מודעות לבעיה זו, ומבקש מעסקים ומבתים פרטיים להעביר מזון עודף למקרר שהוצב בתל אביב, וממנו כל מי שצריך או רוצה מוזמן לקחת אוכל. ולמתקדמים בלבד- "דאמפסטר דייבינג" (צלילת פחים); חיפוש בפחים, בעגלות בשוק, בפחי סופרים ומכולות וכו'- מזון ומוצרים טריים וטובים שנזרקו בגלל סיבות שונות שאינן מעידות על טיבם, ו"הצלתם" מגורל זה. בשנים האחרונות קבוצות שונות בחו"ל וגם בארץ מבצעות "דאמפסטר דייבינג" ביחד ולחוד, ומשתמשות במזון שמצאו. לא מדובר באנשים שנמצאים בקו העוני, אלא באידאולוגיה לצמצום בזבוז המזון.
ומי שכל המחזור הזה אקסטרימי מדי עבורו, יכול להתחיל בקטן. אחסון נכון של מוצרי המזון, במיוחד הירקות והפירות, יאריך את חיי המדף שלהם וימנע מכם לזרוק בכל שבוע קילוגרמים של ירקות ופירות שנרקבו, כמו שימוש מתאים בהקפאת מוצרים; צרכנות נבונה- רכישה של המוצרים שאנחנו באמת צריכים, בתוקף הולם, מבלי להתפתות למבצעים שלעתים בין כה וכה יגררו זריקה של המוצרים; אכילה חכמה- העמסת כמויות מתאימות לילדנו ולנו כך שלא ייזרק מזון עודף, במיוחד בבתי מלון ובאירועים, שם אנו נוטים לנסות לטעום מהכל, וקבלת ההחלטה- מה אוכלים היום- לפי מה ש'מתחיל להתעייף' בבית ובמקרר; ולבסוף, בישול חכם- בנוסף על בישול בכמויות הגיוניות, במסורות קולינריות רבות יש מתכונים המבוססים על שאריות. השינוי אצלנו, הצרכנים, הוא כ"כ פשוט, והוא משפיע ישירות על התעשייה כולה. והעיקר- שינוי תודעתי. אם אנחנו, כצרכנים, נעשה את שלנו, ונדאג בכך לא רק לסביבה אלא גם לחשבון הבנק שלנו, והשלטון יגבש מדיניות לאומית בנושא שתתמקד בהצלת מזון בישראל- אין ספור נזקקים ייהנו מכך ומשאבים רבים ייחסכו לטובת כולנו.
