מחיה נפשות רבות: יוזמות טיפול המסייעות למילואימניקים

מלחמת 'חרבות ברזל' העלתה יותר מאי פעם את הצורך בטיפול בטראומה. החיילים האמיצים שלנו חוזרים פיזית משדה הקרב, אך לא תמיד גם שבים מנטלית: רבים מהם סובלים מהלם קרב, והקולות והמראות הקשים ממשיכים ללוות אותם גם בשגרה. אולם, רק לא הלוחמים זקוקים לטיפול, רבים מאיתנו חשים שהשנה האחרונה הייתה קשה מנשוא רגשית ונפשית. בשל כך, קמו יוזמות מיוחדות שונות המעניקות מזור לנפש הפצועה, שזוכות להיענות רבה, כמו שיעורים בנשימה ומסעות המכילים מעגלי שיח וסדנאות.

"לפני ארבע שנים, באחד מסבבי המילואים, ישבתי יחד עם המ"פ שלי כדי לחשוב על רעיונות לגיבוש הפלוגה, ועלה רעיון לצאת למסע 'בשביל המחר'. ידעתי שיש לי פוסט-טראומה שאני סוחב מאז שירותי בסדיר ובמילואים, והרגשתי שהגיע הזמן לטפל בזה. התחלנו בהליכים להוציא את הפלוגה למסע הזה, הגשנו את הטפסים, אך הדברים לא התקדמו יותר מדי, והמצב נשאר על 'הולד' עם פרוץ המלחמה והגיוס המלא של כולנו. התחלנו את הסבב הראשון שלנו בלחימה, שהיה קשה ובמהלכו נפצע קשה מפקד בפלוגה שלנו, עדן מוזס. זה השפיע עלינו מאוד. לאחר סיום סבב ממושך זה, הבנו שאנחנו חייבים לנסות בכל דרך להוציא את המסע הזה לפועל". כך מספר נימרוד כהן – בן 41, נשוי ואב לארבעה ממושב עזריה, יוצא סיירת 'חרוב', משרת מילואים פעיל כסמל צוות במסייעת 7018.

חבר נוסף של נימרוד ולחבריו הוא סרן (במיל') אלחנן מאיר קלמנזון ז"ל, קצין במפקדת אוגדת יו"ש, שנהרג ב-8 באוקטובר. נימרוד וחבריו לפלוגה שירתו זמן רב בגזרת היישוב עותניאל והחיבור לקהילה ולאלחנן בפרט היה מהיר ועמוק. אחד מהמשפטים המיוחסים לאלחנן היה "רציתי וניסיתי להיות אדם, להיות יהודי" וזהו המשפט בו בחרו נימרוד וחבריו לרשום על החולצות שהוצאו למסע.

"בכל פעם עולה נושא אחר של טראומה שאני צריך לטפל בו", מתאר נימרוד באומץ. "זה יכול להיות ממבצע אחד שעשיתי בתחילת השירות שלי או מארבע פעילויות שהתרחשו בתקופת הלחימה האחרונה. למשל, קשה לי לעבור במעבר חציה מבלי להסתכל אלף פעם לפני כן, ואין סיכוי שאני אחצה ללא מעבר חציה. גם היו לי הרבה סיוטים, אבל הודות למסע שעברתי יש לי יותר חלומות טובים".

מסע מציל נפשות

"מסע בשביל המחר" המנוהל בידי עמותת "בשביל מחר" מאפשר לקיים מסלול בארץ או בחו"ל. המסע בארץ אורך 6 ימים, והמסע בחו"ל נמשך 8 ימים בליווי של 4 אנשי צוות – שני פסיכולוגים ושני מנחי קבוצות. לפני המסע מתקיימת פגישה להיכרות ראשונית ולתיאום ציפיות עם צמד מנחים, המלווים את התהליך כולו. לאחר מכן, מתקיים מפגש פתיחה של כל המשתתפים במסע, ואז – יוצאים לדרך. "האדרנלין היה גבוה לקראת היציאה למסע הזה", נזכר נימרוד. "ידענו שזה ידרוש מאיתנו להציף את החששות, הפחדים, הכעסים והרעשים שמלווים אותנו. אלו אותם הדברים שאנו נוטים לשמור עמוק בבטן, אבל היה לנו את האומץ ללכת עד הסוף, בעיקר בעקבות האמון והביטחון שהיה לנו במדריכים. עד שנחתנו בהרי הקרפטים ברומניה, לא ידענו לאן אנחנו מגיעים. המקום היה ירוק כולו, שומם מאדם, מנותק מעולם החיצון. מנוטרל מהרעשים, הקולות והסביבה שסובבת סביבנו מדי יום. לאט לאט, במרחב הזה, התחילו לעלות סיפורים ואנשים פתחו את ליבם ושיתפו דברים ברבדים עמוקים שיושבים להם על הלב".

שם, רחוק מאדם ויחד עם החברים הטובים למסע, מצליח להתחולל במשתתפים שינוי של ממש. נימרוד מפרט: "אין רגע דל במסע הזה. כל רגע במסע מלמד ומעניק כלים להתמודד עם מציאות החיים, להסתכל על הצרות כנקודת מקפצה ולא כבור שנופלים לתוכו. אני חושב שהמסע המיוחד הזה הוא חובה לכל בן אדם שהיה בלחימה מתישהו בחייו. גם במישור הלוגיסטי, יש דאגה ומחשבה ברמה הכי גבוהה על כל הפרטים הקטנים. זהו מסע מציל נפשות. מציל אנשים. מציל בתים. המסע הזה הציל אותי באופן אישי בתחומים שונים בחיי. תמיד הייתי אדם שעובד ופועל מהלב, ופחות מהשכל. היום, אני הרבה יותר פועל מהראש. אני לא נותן למה שנמצא אצלי בטן להתפוצץ, אלא לומד לדבר ולתקשר טוב יותר".

בנוסף, היום נימרוד מרגיש הרבה יותר נינוח לשתף את אשתו בהתקף חרדה שהוא עובר. "אני מרגיש שאני יכול להתפרק בידיה מבלי לחשוש להראות את הפגיעות שלי. את היכולת לשתף בכנות ובפתיחות קיבלתי בזכות המסע הזה. אחד הפסיכולוגים שם אמר לי דבר חכם: "אתה לא נמצא בפוסט טראומה הזאת לבד. כל המשפחה שלך חווה איתך את הטראומה הזו, ועליך לדעת לבקש מהם עזרה, אחרת תצטרך לבקש מהם סליחה. אתה מצטיין בלתת עזרה לכל מי שבסביבתך, אך עכשיו תורך ללמוד לקבל עזרה".

"כל רגע במסע מלמד ומעניק כלים להתמודד עם מציאות החיים, להסתכל על הצרות כנקודת מקפצה ולא כבור שנופלים לתוכו. המסע המיוחד הזה הוא חובה לכל בן אדם שהיה בלחימה מתישהו במהלך חייו"

אתחול לכל המערכות בגוף

ריפוי, הצלה, בריאות, התחדשות, "הצלתם לי את הקשר הזוגי" – אלה רק קומץ מהתגובות שמקבל יוני כהנא, הבעלים של "היער הסודי" בקפריסין, על הריטריטים ונופשי ההתחדשות שהוא מפיק. "היכולת של לקחת פסק זמן, לצאת מהארץ, לצאת מהסטרס, מהמרחב הלחוץ שיש בארץ – ולנשום אוויר נקי של טבע ולאכול אוכל בריא, להתחבר לנפש ולתת לה מרגוע – כל זה מייצר רגיעה וריסטרט לכל המערכות, כמובן כולל הטיפול המקצועי שבו יש פריקה, טעינה, חיבוק וחיזוק. זו המעטפת הכי טובה שיכולה להיות לאדם, אפילו בפרק זמן קצר של 4-5 ימים", מסביר יוני.

היער הסודי חבויי באיי קפריסין, כחצי שעה נסיעה מפאפוס. במקום קומפלקס וילות מרשימות ובהן אח בוערת, בחוץ יש בריכות שחייה מחוממות – וכל זה מוקף בטבע. במסגרת האירוח ביער מוגשות ארוחות בריאות, מזינות וטעימות, מהחווה לצלחת. היער הסודי מותאם גם לציבור הדתי: יש בית כנסת ובו מקיימים 3 תפילות ביום, והאוכל כשר כמובן.

היוזמה להקמת המתחם הקסום הזה עלתה בעקבות פרוץ מלחמת "חרבות ברזל". "התחלנו כשבועיים אחרי הטבח", נזכר יוני. "אירחנו שורדי הנובה והורים שכולים, ואלפי נפגעים. ראינו את יכולת הריפוי שיש למקום, וברגע שהתחילו גיוסי המילואים הבנו שאנחנו צריכים להציע מסלול מיוחד למילואימניקים. כבר בחודש מרץ התחלנו לארח אותם, ובמאי פתחנו ריטריטים המיועדים ומותאמים להם".

ריטריט המילואים מתקיים בנפרד לשאר האורחים (הרבים) של היער הסודי, בתדירות של פעמיים בשבוע, בקבוצות של 20-25 משתתפים: באמצ"ש – לבודדים, בסופ"ש – לזוגות. מוביל את הנושא הטיפולי ד"ר יורם בן יהודה, מראשי הכותבים של תוכנית לטיפול בטראומה צבאית. ביער עוברים המילואימניקים עיבוד חוויית לחימה: הם יושבים במעגלי שיח, פורקים, משתפים, מקשיבים, מחזקים, ונהנים מסדנאות במגוון נושאים: יצירה ואומנות, יוגה, מדיטציה, מוזיקה, נשימה ועוד.

יוני, בן 37 נשוי ואב לשישה, חי בקפריסין כבר 7 שנים. "התחלתי בעולם התיירות והנופש הכשר, ועברתי לעולם הנפש", מספר יוני. "אני זוכה לארח פה כל השנה יהודים שרוצים לעבור התחדשות בטבע. אני חי בשליחות פה, וזוכה לפגוש כמעט כל קבוצה במעגלי השיח שמתקיימים. יותר מ-3,500 מילואימניקים כבר היו ביער הסודי, ואנחנו מזמינים עוד מילואימניקים לבוא ולהתחדש".

מבין אלפי המילואימניקים שהתארחו שם, זכור ליוני בני זוג שהאירוח ביער הסודי תרם לשלום הבית שלהם: "בין הקבוצות הראשונות שהתארחו פה, היה זוג שהלחץ של המילואים כמעט גרם להם להתגרש. הם רבו בבוקר הטיסה עד כדי כך שהם פספסו את הטיסה. הנציגה שלנו הבינה את הסיטואציה וארגנה להם כרטיסים חדשים במאמץ רב, ולא מזמן הם עדכנו אותנו שהם עדיין ביחד. החוויה פה העניקה להם כוחות לזוגיות, לקחת אוויר להילחם מחדש על הבית – לא רק על המדינה אלא גם על הבית האישי שבנו".

"היה אצלנו זוג שהיה על סף גירושין בגלל המילואים. החוויה המיוחדת ביער הסודי העניקה לבני הזוג כוחות להילחם מחדש על הבית, לא רק על המדינה אלא גם על הבית האישי שהם בנו"

כמים צוננים לנפש עייפה

"מאז ומעולם הייתי קרובה לים. לפני כמה שנים טובות נחשפתי לעולם הצלילה", נזכרת עמית יזהר כיצד נולד מיזם "שפת הים", שנועד לסייע בהתמודדות עם מצבי קיצון באמצעות הכלי הבסיסי ביותר – נשימה. "לקחתי קורס צלילה מאסטרים של חודש וחצי שבו באופן טוטאלי מתמסרים לתרגולי מדיטציה, נשימה וקרח, באופן מאוד מחובר לקרקע. חשבתי שזו יכולה להיות חוויה מגניבה, אך בפועל, נפתח לי עולם מיוחד שלא ציפיתי לו. עולם של חיבור בין הגוף לנפש בצורה הכי נוכחת ופשוטה שיש. ראיתי וחוויתי איך דרך הנשימה ותרגול נכון מצליחים להקשיב טוב יותר לעצמנו. זו הייתה חוויה של צלילות דעת ושקט שלא חוויתי מעולם. וזה הותיר בי הרבה מחשבות: איך זה הגיוני שהדבר הכי בסיסי של נשימה שקיים אצל כולנו, יכול להיות בעל אפקט כה משמעותי על איך אנחנו חושבים ומרגישים?"

הרעיונות המהפכניים של נשימה נכונה והקשבה עצמית המשיכו להדהד במוחה של עמית, והיא החליטה לגייס את אביה, יואב. יואב עובד כמנכ"ל של חברת הייטק, אך בכובעו השני הוא פעיל במשך שנים בעשייה חברתית ובעבודה עם מתמודדי טראומה בפרט. "עמית הגיעה אליי יום אחד עם הרעיון של טיפול בטראומה באמצעות צלילה", מספר האב. "ראיתי את האור שבעיניה והחלטתי להקשיב לה וללכת לחוות את התחושות שהיא מדברת עליהן. ירדנו לאילת וחווינו שם חוויה מטורפת שכמותה לא חווינו. אנחנו חובבי אקסטרים מושבעים, החל מגלישה וכלה ברכיבה על סוסים, אך חוויה מעצימה כמו צלילה לא פגשנו מעולם. כמפקד צוות צעיר בסיירת מטכ"ל, לצערי יצא לי לאבד חיילים רבים ולהיחשף לכאלו שמתמודדים עם טראומה באופן יומיומי, לכן הקשר שלי לנושא הזה הוא ממקום אישי מאוד".

במשך הזמן המשיכה עמית לחקור את היסודות האלה, שעובדים על נשימה ועבודה עם לחץ. "צלילה חופשית שמה במרכזה את האדם שמכניס את עצמו למצב קיצון", היא מסבירה. "כל הגוף נדרך לאיזשהו סטרס. המערכת העצבית שלנו מופעלת, ובמרחב הזה מתאפשר מצב ניטרלי להתחיל לעבוד עם התחושות האלו: מתי התכווצתי? למה זה קרה? בהתחלה כל אחד חושב שהוא עומד למות, ועולה למעלה. אך, לאט לאט כשמתרגלים, מתחילים להתבונן בגוף ובמחשבות שאנחנו חושבים: האם אני מצליח להקשיב לגוף? איפה אני שם את המחשבה שלי כשאני נלחץ?"

כשפרצה המלחמה ב-7 באוקטובר, נקראה עמית למילואים בחמ"ל השבויים והנעדרים. ככל שהמשיכה המלחמה, היא נחשפה להתמודדויות עם טראומה של חבריה ואחיה, ואז הבינה: אם לא עכשיו, אימתי? "כשיצאתי מהחמ"ל, היה לי מאוד ברור איך נכון שהדברים יראו ואיך הסדנה תתבצע. הצעד הראשון שלי היה לרדת לאילת. התיישבתי לכתוב ולתכנן איך התוכנית צריכה להיראות", משחזרת עמית. "התחלתי לחשוף את זה למעגלים הפרטיים שלי ולשמוע אם זה נותן פתרון לצורך שלהם. נעזרתי באבא, שנתן לי הרוח הגבית וקישר אותי להמון אנשים, בארץ ובעולם, המתמחים בבריאות הנפש. לקחתי את התוכנית הכתובה וישבתי עם פסיכולוגים, פסיכיאטרים, כדי לשמוע מה דעתם. דייקנו והתמקצענו, ולאחר שלושה שבועות מרגע הגהת הרעיון, יצאנו לדרך עם הצוות הראשון שלנו בשטח, צוות מחטיבת הצנחנים שאיבדו חבר קרוב". הלוואי.

"תוך כדי הלחימה, הרעש והסערה שהייתה בה, הדהד לפרמידיקית הקול של המדריך בסדנה. בזכות זה היא הצליחה לנשום ולחזור לשליטה דרך הנשימה; בזכות זה היא הצליחה לתפעל את הסיטואציה ולפעול בתוכה"

האור בעיניים חוזר

התוצאות של התרפיה במיזם לא איחרו לבוא. "אנשים שאני מכיר שנים ככעוסים וכקפוצים, שמשפילים מבט, בתוך יום-יומיים נהפכים להיות אנשים שצוחקים, מיישירי מבט ועם תווי פנים רגועות", מספר יואב על המשתתפים שעברו את הסדנה. "הם נושמים טוב וחושבים בטוב. זהו דבר שהותיר עליי חותם מאוד גדול. וכמובן, התגובות של אחרים: בת זוג שמתקשרת להגיד שהיא קיבלה את מי שהתאהבה בו בחזרה, או חובש קרבי שמעדכן 'חזרתי לישון', או לוחם מגולני שמספר שחזרה לו התשוקה לחיים. הכי אנושי, הכי פשוט".

העמותה שמלווה את המיזם היא 'מסדר דורשי טוב' של סיירת מטכ"ל, ולאחרונה הם אף קיבלו הכרה ממשרד הביטחון ואגף השיקום, מה שהעניק תקציב משמעותי שמאפשר להמשיך לקלוט צוותים שמחפשים מענה.

מבין שלל הסיפורים והאנשים שנגעו בליבה של עמית, יש סיפור הצלחה שהותיר עליה חותם. "פרמדיקית אחת הגיעה אלינו אחרי סבב ארוך בעזה, במצב מאוד מאוד מורכב. באיזשהו ניתוק מעצמה. היה לה מאוד מאתגר להשתתף ולתקשר. היא יצאה מהסדנה עם הכי פחות אפקט משאר חבריה. אחרי כמה חודשים, פגשתי אותה במפגש בוגרים שבו היא שיתפה שלאחר סיום הסדנה, היא נכנסה לסבב נוסף בעזה. תוך כדי הלחימה, הרעש והסערה שהייתה בה, הדהד לה הקול של אדם המדריך, ובעצם דרכו היא הצליחה לנשום ולחזור לשליטה דרך הנשימה. בזכות זה היא הצליחה לתפעל את הסיטואציה ולפעול בתוכה. היום, היא הספיקה לעשות סבב נוסף בצפון והיא הרבה יותר קשובה לעצמה ועם אור בעיניים, שלא היה שם כשפגשתי אותה לראשונה".

****

בשנה האחרונה שחלפה, מדינת ישראל ידעה טראומה גדולה מאי פעם. רבים מן החיילים השבים מהקרב מתמודדים ביתר שאת עם האובדן והלחימה, וחווים שוב ושוב את הפחד, הדאגה והדריכות שבזירה, גם בחיי היומיום שלהם. יוזמות הטיפול המיוחדות העולות מן השטח, מבקשות להושיט יד ממעמקים עבור אלו הזקוקים לכך. לצאת למסע מיוחד, שכרוך בהקשבה עצמית, בפתיחות ובכנות אין קץ, כדי להחיות מחדש את מה שכבה ולהאיר את המחר.