הרב אליהו בירנבוים (ראש מכון 'שטראוס עמיאל' להכשרת שליחים, אור תורה סטון)פראג היהודית היא ללא ספק עיר ייחודית. מעבר להיסטוריה של העיר והקהילה היהודית, בנוסף ליופיים של הבניינים ובתי הכנסת, מרחפת בפראג רוח מיוחדת. העבר וההווה חיים בה בערבוביה. דמויות של תלמידי חכמים מן העבר וסופרים מהעת החדשה פוסעים לצידו של המהלך ברחובותיה ומשפיעים מרוחם על יהודיה. המהר"ל מפראג ופראנץ קפקא הם לא רק דמויות המופיעות בעברה של הקהילה, אלא הם חיים עד היום במודעות ובזהות של יהודי העיר.
היסטוריה
ראשוני היהודים התיישבו בבוהמיה ומוראביה ככל הנראה כבר בתקופה הרומית. אין הוכחות לכך, אולם אין ספק כי ההתיישבות היהודית החלה באזור מוראביה ובעיר פראג מאז שנת 970. עד המאה ה-13 חיים יהודיים החלו לפרוח בכל האזורים כגון פראג, ברנו ומיקולוב.
בתחילת המאה ה-18 יותר יהודים חיו בפראג מאשר בכל מקום אחר בעולם. ב-1708 היהודים היוו רבע מאוכלוסיית פראג. תקופת הזהב הסתיימה עם עלייתה של הקיסרית מריה תרזה, שגירשה את היהודים מפראג בין 1745 ל-1748.
היהודים חזרו לפראג והתנאים השתפרו בזמן מלכות הקיסר ג'וזף השני (1780-90), אשר הוציא את הצהרת הסובלנות באוקטובר 1781, שאישר את רעיון הסובלנות הדתית.
המהר"ל מפראג
הדמות הרבנית המוכרת והקשורה ביותר לפראג היא יהודה ליוואי בן בצלאל- המהר"ל מפראג (1512-1609). המהר"ל לא שימש ברבנות פראג באופן רשמי, אך היה מוכר כמנהיגה הרוחני של הקהילה.
בנוסף למהר"ל, צמחו ופעלו בפראג לפני ואחרי תקופתו גדולי ישראל וביניהם: ר' יצחק בן משה ("אור זרוע"), ר' יום טוב ליפמן הלר ("תוספות יום טוב"), השל"ה הקדוש אשר עלה בשנת 1621 מפראג לארץ ישראל והרב יחזקאל לנדאו (הנודע ביהודה).
אלטנוישול
פראג הייתה עיר של בתי כנסיות ובתי מדרשות ועד היום הם מהווים את עמוד התווך של הקהילה היהודית. כיום רוב בתי הכנסת הפכו למוזיאונים, אולם בכך יש נחמה פורתא שכן מדמי הכניסה שמשלמים תיירים רבים הבאים מכל העולם לפנינה יהודית זו, הקהילה מצליחה להתפרנס ולפרנס את חבריה הזקוקים לתמיכה.
בבית הכנסת הספרדי מתקיים כיום מידי שבת מניין רפורמי ובבית הכנסת הירושלמי, יש כיום שטיבל בסגנון ירושלמי–חסידי הפעיל בשבת. אולם ללא ספק- בית הכנסת המיוחד, הוותיק והידוע ביותר הוא בית כנסת אלטנוישול.
לא ניתן לכתוב על יהודי פראג, קורותיהם והווייתם ללא התייחסות לבית הכנסת אלטנוישול ולדר בראשו, הגולם…
האלטנוישול הוא כיום האתר העתיק ביותר של העיר היהודית בפראג ובית הכנסת הישן ביותר ששרד באירופה ועומד על מקומו בשלמותו. הוא נבנה במאה ה-13 ונקרא במקור 'בית הכנסת החדש' או 'הגדול', אך עד לייסוד בתי כנסת אחרים בגטו בסוף המאה ה-16 הוא הפך להיות ידוע בכינויו 'הישן-חדש'- אלטנוישול.
מנהגי בית הכנסת
בין המנהגים הידועים והמוזרים של בית הכנסת, קיים מנהג להתפלל בליל שבת "מזמור שיר ליום השבת" פעמיים. מקורו של המנהג הוא כמובן בדמותם של המהר"ל מפראג והגולם שהוא יצר. לפי המסופר, ערב שבת אחד, המהר"ל שכח להסיר את השמות של הגולם ובין השמשות הגולם החל לצאת לרחובות העיר הפראג ולהשתולל. הוא החריב את כל אשר בדרכו והטיל אימה על תושבי העיר. באותה שעה, המהר"ל היה שרוי בסוף קבלת שבת בתפילת מזמור שיר ליום השבת. המהר"ל יצא מבית הכנסת והחזיר את הגולם למקומו בעליית הגג, שם הוציא ממנו את רוח החיים. לפי המסופר נותרו שרידי גופו מונחים בעליית הגג של בית הכנסת עד ימינו.
כאשר המהר"ל שב לבית הכנסת, צווה שיאמרו שוב "מזמור שיר ליום השבת" כדי ללמד על כך שביציאתו ובכניסתו לבית הכנסת השבת נעצרה מלכת, ולא נעשה מאומה בתוך השבת, אלא בין השמשות בלבד. מאז ועד היום, בית הכנסת אלטנוישול הוא היחיד בעולם שאומרים בו "מזמור שיר ליום השבת" פעמיים.
עליית הגג של בית הכנסת רווית מסתורין בעקבות מעשיית הגולם. תושביה של פראג, גם אלה שאינם יהודים, אינם מעיזים להתקרב אליה. דמותו של הגולם חקוקה היטב במורשת התרבותית והתודעתית של הצ'כים עד היום. כששואלים צ'כים שאינם יהודים על דמותו של הגולם, מקבלים תשובות ברורות כאילו מדובר בדבר מציאותי לחלוטין. הם אפילו חוששים שיחזור.
יהודי פראג והשואה
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, חיו כ-90 אלף יהודים בבוהמיה ומוראביה, מתוכם 55,000 חיו בפראג. כ-80 אלף נרצחו בשואה. לאחר המלחמה, נותרו כ-13,000 יהודים צ'כים. עד 1950 מחציתם עלו לארץ ישראל.
יהודי פראג היום
הקהילה היהודית בפראג היום מונה 1700 חברי קהילה. אם זאת, מעריכים שיש בפראג עוד אלפי יהודים שאינם חברי קהילה. החשש והפחד מהשלטונות ומהרישום הקהילתי קיים אצל יהודים רבים עד היום. יש לזכור שיהודים הוגלו בתקופת השואה, על פי הרשימות של רישומי הקהילה, ולכן עד היום מסרבים רבים להירשם בפנקסי הקהילה.
כמו כן, גם בזמן השלטון הקומוניסטי לא היה טוב להיות יהודי בפרהסיא. באי בית הכנסת, נקראו למשטרה החשאית לחקירה. הדבר גרם למנטאליות של פחד וחשש מהיהדות ומבית הכנסת.
אולם, גם לאחר מלחמת עולם השנייה וחמישים שנות קומוניזם, הקהילה לא נעלמה וכדרכן של קהילות יהודיות בעולם היהודי בימנו, היא חוזרת וניעורה. ליהודים החיים כיום בפראג, יש חיבור להיסטוריה הקרובה והרחוקה של העיר והקהילה, שכן קשה לחיות בעיר נפלאה זו, ללא יחס ורגש לכל קורותיה בעבר ובהווה.
הקהילה מתחילה לעצב את חייה היהודים מחדש ומקיימת פעילות חינוכית, גן ילדים ובית ספר. בנוסף לכך, יש בקהילה בתי כנסת, שיעורי תורה, שירותי דת, שירותי רווחה בית אבות, פעילויות תרבות ועוד.
(כי תשא תשעח)
