מנהיגות של נער

אילו היה משה בא בימים אלה ומעמיד עצמו לבחירות להנהגת האומה, הוא היה זוכה מן הסתם לקיתונות של ביקורת, והיה נפסל על-ידי הציבור כמו גם ע"י התקשורת. משה חוזר למצרים כמסתנן העולה מן המדבר, כאשר העבר שלו אינו מוכר. אין באמתחתו כל ניסיון דיפלומטי, אין הוא מביא עדים על כישוריו, ובקורות החיים אין כל רקורד על פעילות ציבורית.
למרות כל זאת משה הוכיח את עצמו כגדול מכולם. בגדולתו כמנהיג הכירו גם אישים הרחוקים מעולמה של תורה, דוגמת מקיאוולי, שבספרו 'הנסיך' (1515) "מעריך את משה כאחד הגדולים" שבמנהיגים, ופרויד, שבחיבורו על 'האיש משה והדת המונותיאסטית' (1939) רואה במשה סמל "לאיש הדגול שהשפיע ע"י אישיותו וע"י הרעיון למענו נלחם", ושימש "דמות אבהית כבירה" לעמו.
אם יש את נפשך לדעת מפני מה זכה משה למנהיגות, מילה קטנה ואגבית בתחילת דרכו יכולה לתמצת את הסוד, המילה "נער". כאשר פתחה בת פרעה את התיבה נאמר: "ותראהו…והנה נער בוכה". מדוע התינוק בן השלושה חודשים נקרא נער? מדרש שמובא ב'תורה שלמה' בעריכת הרב מ"מ כשר מסביר שמילה זו מהווה ראשי תיבות של שלוש התכונות הנחוצות ביותר לכל מנהיג: נאמן, עניו, רועה. בשלוש תכונות אלה בדיוק הוגדר ותואר משה בתורה: נאמן – "בכל ביתי נאמן הוא", עניו – "והאיש משה עניו מאד", רועה – "ומשה היה רועה".
הנאמנות של משה מופיעה כבר בפרשתנו, כאשר פרעה דוחה אותו על הסף, והוא לוקח אחריות ובא בדברים קשים עם ה' למען עמו. משה עתיד להמשיך ולהפגין נאמנות טוטאלית לערכים ולמטרות להם הוא מחויב, שמגיעה לשיא בביטול עצמי מוחלט לאחר חטא העגל, כשהוא אומר ל-ה': אם אינך סולח לעמך – "מחני נא מספרך". הענווה של משה מתחילה בפרשתנו כשהוא טוען שאינו ראוי לתפקיד, וכשהוא מכיר בחולשותיו, דוגמת הכושר הרטורי הלקוי שלו. בהמשך מתגלה ענוותו בתגובותיו של משה לאנשים שקראו עליו תגר: קורח המורד, אלדד ומידד המתנבאים במחנה, ומרים המדברת בו סרה. כרועה, הוא נבחן במילוי תפקידו המקצועי בפרשתנו, ומגלה רגישות וחמלה מיוחדים (ראו שמות רבה, ב), ובהמשך דרכו מיישם תכונות אלה בדאגתו לעמו, ובמאמציו למלא כל מחסורם, גם כשהם באים בתואנות ובתלונות קשות.
נראה שאפשר למצוא תכונות אלה אצל משה כבר בשלושת המעשים שביצע מיד עם יציאתו מארמון פרעה. במעשה הראשון, הכאת המצרי שהיכה עברי מאחיו, הוא מגלה נאמנות לאחיו ולערכיו, בנכונותו להגן על החלש, ולהציל עשוק מיד עושקו, תוך סיכון עצמי, אומץ ותעוזה יוצאי דופן. במעשה השני בו ניסה להשכין שלום בין שני העברים הניצים, ואמר לרשע: "למה תכה רעך", מתבלטת ענוותו. משה הותקף על ידי המכה בטענה: "מי שמך… הלהרגני אתה אומר?!" ובמקום שיענה לרשע במילים חריפות, הוא אוחז בפלך השתיקה, כדרך הנעלבים ואינם עולבים. במעשה השלישי משה מתפקד בתור רועה רחמן, כשהוא משקה את צאנן של בנות יתרו, אחרי שהושיען מיתר הרועים.
משה הצעיר רתם אפוא את תכונות הנער שלו מתוך רגישות מוסרית, חוש צדק מפותח ואמפטיה לחלשים, והשכיל לתרגם את עקרונותיו לפעילות שהתאפיינה בתעוזה, במסירות ובנחישות.
תכונותיו אלה של משה נחוצות ביותר לכל מנהיג: נאמן – שיהיה נאמן לערכיו ולבוחריו ויימנע משחיתות שלטונית, עניו – שידע להיזהר ולא יתייהר, שיתייעץ ולא יתנשא, רועה – שיגלה דאגה כנה, מסירות ואכפתיות לציבור שלמענו הוא פועל.
דמותו ותכונותיו של משה רבנו צריכות לשמש דגם לחיקוי לכל מנהיג ומנהל, ומקור השראה לכל אדם,. מי ייתן ותכונות הנער: נאמנות, ענוה ואכפתיות יאפיינו מנהיגינו, ויתקיים בנו הפסוק: "ונער קטן נוהג בם" (ישעיהו, יא, ו).
(שמות תשעז)