הרב ארי לנדאהרב ארי לנדא
במסגרת הדיווח על איסוף החומרים לבניית המשכן בפרשה, כותבת התורה (פר' לה' פס' כז' ) " וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן". המילה נשיאים כתובה "וְהַנְּשִׂאִם" ללא יו"ד. רש"י מביא את תירוצו של המדרש מבמדבר רבה (פר' יב') שנאמר על האירוע הפותח של חנוכת המשכן בו הביאו הנשיאים עגלות לנשיאת המשכן בעת הנדודים. זה לשון המדרש במקור "ויקריבו נשיאי ישראל. למה נזדרזו הנשיאים לבא ולהקריב תחלה ובמלאכת המשכן נתעצלו ולא הביאו אלא אבני שוהם ואבני מלואים באחרונה? לפי שבשעה שאמר משה כל נדיב לב יביאו תרומת ה' למלאכת המשכן ולא אמר לנשיאים, היה רע בעיניהם על שלא אמר להם להביא, אמרו יביאו העם מה שיביאו ומה שיחסרו נמלא אנחנו, שמחו כל ישראל במלאכת המשכן והביאו בשמחה כל נדבה ובזריזות ….ולשני בקרים הביאו כל הנדבה … וכתיב והמלאכה היתה דים וגו' לאחר שני הימים בקשו הנשיאים להביא נדבתם ולא יכלו שכבר צוה משה וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר אִישׁ וְאִשָּׁה אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא. והיו הנשיאים מצירים (מצטערים) על שלא זכו בנדבת המשכן אמרו הואיל ולא זכינו בנדבת המשכן ניתן בבגדי כהן גדול.. (זה שכתוב) והנשיאם הביאו את אבני השוהם וגו' אמר הקב"ה בני שנזדרזו יכתב שהביאו והותר, והנשיאים שנתעצלו חיסר אות אחת משמם שכן כתיב והנשיאם חסר יו"ד. כיון שנגמר המשכן הקדימו והביאו קרבן בזריזות .. (זה שכתוב) ויקריבו נשיאי ישראל וגו' אמרו הרי השעה שנקריב קרבנות בשמחה ששרתה שכינה במעשה ידינו כיון שנעשה המשכן ולא היה חסר כלום אמרו מה יש לנו להביא הלכו והביאו עגלות שיהיו נושאים עליהם את המשכן". יש להבין מה היא בדיוק טענת חז"ל כנגד הנשיאים, הרי לכאורה הם התנהגו בשיקול דעת. מפאת מעמדם, היה נראה להם יותר הגיוני, שהעם כולו יביא בתחילה, וסביר ביותר שהעם לא יוכל לתת את כל הנדרש, וכאן יבואו הנשיאים שהם יותר בעלי יכולת וישלימו את החסר.
אלא שחז"ל בעינם החדה הבחינו כי ברגע נעלה זה של רצון לאומי להיות שותפים בבניית המשכן, הנשיאים עשו חשבונות אישיים, מעין מבט פטרוני מלמעלה על העם הפשוט. מה שיותר צורם, שהם לא גילו התלהבות אמיתית, הדומה להתלהבותו של העם. היה ראוי כי הנשיאים יתלהבו לפחות כמו העם ואז הם היו צריכים ללא כל חשבון להיות הראשונים המביאים את התרומה, בבחינת המפקד הקורא "אחרי". אך דווקא ברגע זה הנשיאים היו "קרים" מאד ללא התלהבות ועשו חשבונות קרים, ואילו העם הנלהב, ללא כל חשבונות, הצליח כמובן לספק את כל הנדרש ואף יותר. לכן כאשר הגיע זמן חנוכת המשכן, בפרשת "בהעלותך" בספר "במדבר", הפעם הנשיאים למדו לקח והביאו ראשונים את מתנתם למשכן, עגלות לנשיאת כלי המשכן בעת הנדודים במדבר.
אם כך, מדוע בתרומה למשכן בפרשה, בסיכומו של דבר, הביאו הנשיאים את אבני השהם לאפוד ולחושן? אומר הזוהר שלכאורה אמר הקב"ה: יבואו הנשיאים, שלבם גס בהם, ויביאו אותן האבנים, שהן נתונות על לב הכהן הגדול ויתכפר מגסות לבם. מדברים אלו עולה כי מתנת אבני השהם היה בבחינת כפרה לנשיאים ומסר למנהיגי הדורות הבאים לא לעמוד כפטרונים המורמים מהעם ולחכות שהאנשים "הפשוטים" יעשו, אלא להיות מעורבים בהתלהבות בעשיה הציבורית ומתוך כך ילמד העם ויעשה כמותם, כי אוי להם למנהיגים שהעם מוביל אותם ולא הם מנהיגים את העם בדרכו.
(ויקהל פקודי תשעג)
