ד"ר יצחק קניגסברגלקראת צאתם ממצרים נצטוו בני ישראל לקחת שה לבית אבות שה לבית, לשחוט אותו, ולאכול אותו בחיפזון על מצות ומרורים. לכל הפעולות האלה הייתה משמעות ומטרה: "וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ" (שמות יב').
רש"י: "לזכרון – לדורות: וחגתם אתו – יום שהוא לך לזכרון אתה חוגגו. למדנו שיום היציאה הוא יום של זכרון".
חזקוני: "לכם לזכרון עכשיו תעשו אותו לצורך, ולדורות תעשו אותו לזכרון.
כיצד ניתן לעשות זיכרון מאירוע שאנחנו לא נטלנו בו חלק?
הפסיכולוג אנדל טולווינג חילק את הזיכרון לשתי קטגוריות נפרדות שמשפיעות בצורה שונה על תחושת הקיום שלנו. הזיכרון הסמנטי, שמכיל מידע כללי על העולם וברובו לא מקושר למאורע ספציפי – למשל העובדה שהשמיים כחולים. הזיכרון הזה אינו מייצג נקודת זמן מסוימת בחיינו, אי אפשר לחוות אותו מחדש והוא משמש אותנו בעיקר כמקור מידע בתהליכי החשיבה.
מנגד נמצא הזיכרון האפיזודי, ש"מצלם ומקליט" אירועים כפי שחווינו אותם בנקודה מסוימת בזמן ובמרחב. זה גם הזיכרון שמאפשר לנו להיזכר ברגעי מפתח בחיים שלנו, כמו יום הנישואים וכו'.
האיבר האחראי על הזכרון הוא המוח. החלק החשוב ביותר במוח האחראי על הזיכרון, הוא ההיפוקמפוס הנמצא בחדר הצידי של המוח. לזה חשיבות רבה ברכישת המידע החדש ובהפיכתו לאבני הבניין של הזיכרון.
הזיכרון קשור גם לשכבה החיצונית של המוח הגדול, המכונה "קליפת המוח" (קורטקס). זו מורכבת מכ- 15 מיליארד תאי עצב, המהווים כ-40% ממשקל המוח ומחולקת לשלבים ותת מערכות תפקודיות, הקשורות אחת בשנייה ובהיפוקמפוס. היכולות המופלאות של הזיכרון האנושי תלויות בקשרים המסועפים בין ההיפוקמפוס וקליפת המוח.
זיכרון היציאה ממצרים הוא זיכרון סמנטי – אנחנו יודעים עליו מקריאה בתורה, ספרות חז"ל, וכו'
הפעולות האקטיביות של ליל הסדר בחג הפסח, כמו גם הישיבה בסוכה, ופעולות נוספות בנושא זה, תפקידן להפוך את יציאת מצרים מזיכרון סמנטי לזיכרון אפיזודי –"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" (משנה פסחים י', ה').
המצווה החשובה של "והגדת לבנך" מקפלת בתוכה את הרעיון של מעבר מזיכרון סמנטי לזיכרון אפיזודי. בליל הסדר כאשר "מצות ומרורים מונחים לפניך" יפנים הבן "שלא את אבותינו בלבד גאל הקב"ה אלא אף אותנו גאל עמהם שנאמר ואותנו הוציא משם".
רש"ר הירש מסכם: "תכלית יציאת מצרים היתה ביסוס לאומיותנו כעם ה'; "פסח דורות" נועד להחיות, לטפח ולממש עניין זה תמיד מחדש.
(בא תשעז)
