יאיר שטראוס
ר"מ ומחנך, יקנעם
הגמרא במסכת מכות אומרת שרוצחים בשגגה יוצאים מעיר מקלט כאשר הכהן הגדול מת, לכן היו אימותיהן של הכהנים הגדולים מספקות להם מים ומזון כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו. שואל המדרש וכי תפילת הרוצח בשגגה פועלת? עונה המדרש, שמכיוון שהכהן הגדול היה צריך לבקש רחמים על דורו ולא ביקש, תפילתם עלולה לפעול.
מדרש זה מעלה כמה קושיות: מדוע הרוצח יוצא מן העיר לאחר שהכהן הגדול מת? מדוע מאשימים את הכהן הגדול בכך שנוצר רצח בשגגה, הרי הוא לא היה בכלל באזור? מדוע מפחדים מתפילתן של הרוצחים למוות הכהן הגדול?
נראה שמאורע הרצח בשגגה מעיד על חיסרון כללי בעם ישראל. כאשר אנשים פועלים בפזיזות, בלי דעת ובלי מחשבה, הרוצח ניגש למציאות בלי לנסות להבין אותה, אלא מתוך מרץ ועשיה לא מבוררת.
בחטא אדם הראשון רצה האדם לטפל בעצי הגן, "לעבדה ולשמרה". גם עץ הדעת היה טעון טיפול, אבל הטיפול בעץ הדעת טוב ורע, במציאות החומרית מלאת העוצמות, דורש הבנה עמוקה ודעת רחבה. אדם הראשון אכל מעץ הדעת, ניסה לברר את המציאות ללא מוכנות ובגרות מתאימה ולכן צלל לתוך תאוות החיים וסערות הרגש שסחפו אותו להבנות מוטעות של המציאות ולגירוש מגן העדן הטבעי והשלם שהיה בו.
התיקון הנכון והראוי הוא לבנות דעת גדולה יותר, על ידי לימוד תורה וקיום מצוות, לפתח טבעיות נכונה ובירור עמוק מה צריך לקחת מכוחות החיים ומה להרחיק. גם בדור המבול היה מצב של בלבול, הדור ניגש לחיים במלוא עוזם בלי לברר ולמתן את כוחותיו, ואז נוצר מבול, נוצרה מהומה של שפע מים בלתי נשלט. במצב זה על האדם היה להתכנס פנימה, לבנות תיבת נח שבה הוא יוכל שוב להתרחק מן החיים ולבסס את רצונותיו ורגשותיו באיזון והרמוניה.
הרוצח בשגגה ניגש לעשות דבר חיובי, לחצוב עצים או לתקן ספינה, אבל הוא לא היה קשוב לאחדות החיים, להרמוניה עם שאר הבריות. הוא חשב על המשימה שלו בלבד, נסע במהירות או חצב עצים ללא אבחנה ולכן פגע ביצור אחר. כעת עליו להתכנס פנימה, בתיבת נח, בעיר המקלט, לשבת ולחשוב מהי מטרת החיים, מהי האחדות שבין כל היצורים וכמה צריך להיזהר ולאהוב את הזולת, עד שגם בשוגג לא אפגע בו.
הכהן הגדול נמצא בעיר מקלט כל חייו, הוא מכונס במקדש ואסור לו להיפגש עם החיים הסוערים המלאים מוות ופגעים, הוא ספון בקודש כדי לתת לעם ישראל את המימד האחדותי של החיים. אבל מטרתו של עם ישראל איננה להתכנס בתיבת נח. מטרתו של עם ישראל היא לתקן עולם, ליצור ולהפריח את השממה, לכן שאר האומה הם נציגי הכהן הגדול בעולם, מטרתם לקחת את האחדות וההרמוניה שמייצג הכהן והמקדש ולממש אותם במציאות המעשית המלאה, בתרבות, בצבא, בכלכלה ובביטחון.
אדם שרצח בשוגג צריך להיות מושפע מן הכהן הגדול, מהאחריות לכלל המציאות והרמונית החיים, חייב להידמות אליו, להתכנס כמוהו בהתבודדות רוחנית ולשאוב ממנו הארה חזקה יותר. אם האדם הזה יתפלל למות הכהן הגדול, הוא יפספס את כל מטרת הישיבה בעיר המקלט שנועדה לתיקון רוחני ומוסרי שיושפע מן הכהן. לכן אמהות הכהנים הגדולים מטפלות באותם רוצחים, מקרבות אותם ומעודדות אותם לדרך הנכונה.
המוות הוא תוספת חיים, כאשר הכהן הגדול מת הוא סיים את תפקידו בעולם הזה ועבר לעולם הבא, המדרגה הרוחנית שלו הגיעה למלואה וכעת יכול הרוצח בשגגה לחזור ולנסות לחיות מחדש, מתוך דעת ואיזון חזקים יותר, לחזור ולברר את המציאות ולפעול בעולם בלי לפגוע בזולת.
(יאיר שטראוס -ר"ם בישיבה תיכונית נתיבות דרור באור עקיבא, ורב בית ספר קשת התקווה באליקים).
(משפטים תשעז)