משה רבנו והמגילה

משה רבנו והמגילה
הרבנית ד"ר לאה ויזל
דיקנית הסטודנטיות – מכללת אורות ישראל
מסורת בידנו שמשה רבינו נפטר ונולד בז' באדר. מעניין לגלות ששמו של משה מקושר במדרשי חז"ל לנס פורים. ויש לכך דוגמאות רבות.
משה מוזכר במדרש המתאר את הטלת הפור של המן. המן חיפש עיתוי מתאים לביצוע מזימתו השטנית של השמדת העם היהודי. המדרש מתאר שהמן עבר על כל החודשים והימים והתקשה למצוא חודש שאין בו מועד וזכות לישראל. עד שעלה לו בגורל חודש אדר בו נפטר משה רבן של ישראל. שמח המן בלבו וראה בכך סימן למפלתם של ישראל. אולם, פרט חשוב לא ידע המן: משה אף נולד באותו היום.
המן טעה לחשוב שסרה השגחת ה' מעמו שכן הללו מרדו בו ואלוקיהם הזדקן ונטשם. מעתה נתונים ישראל ליד המקרה. המן, כאבי אביו –עמלק, לא האמין בקיומו של קשר בין עם ישראל לאלוקיו.
משה נלחם תקופת המדבר בעמלק ובתפיסת עולמו ופטירתו סימלה עבור המן אות לריחוק ההשגחה מישראל.
אלא שהמן לא ידע שמרדכי, מנהיג הדור, הוא המשכו של משה. מרדכי, החכם שבדור, פעל להצלת ישראל ולחיבורו מחדש לאלוקיו. הוא אינו כורע ואינו משתחווה. במגילת אסתר יש ניסיון נואל של המן העמלקי לנתק את ישראל מאלוקיהם. הכל נראה כמקרי ושם ה' כלל אינו מוזכר. מי שנלחם בהמן ושיטתו הוא מרדכי. בכל הדורות תפקיד החכם בישראל, כתפקיד הנביא, לחבר בין ה' לישראל.
המדרש מוסיף ומתאר בצורה ציורית להפליא כיצד במקביל לפעולתו של מרדכי בארץ, פועל משה בשמיים: ".. שמונה עשר אלף וחמש מאות הלכו לבית המשתה ואכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו .מיד עמד שטן והלשין עליהם לפני הקב"ה ואמר לפניו רבונו של עולם עד מתי תדבק באומה זו? שהם מפרישין לבבם ואמונתם ממך אם רצונך אבד אומה זו מן העולם.. מיד אמר הקב"ה לשטן: הבא לי מגילה ואכתוב עליה כלייה. באותה שעה הלך השטן והביא לו מגילה וכתב עליה".
ממשיך המדרש ומתאר ששלושת האבות פנו אל ה', בעידודו של אליהו, בניסיון לסייע לבניהם. אך מששמעו על חטאי הבנים שהשתתפו בסעודתו של אותו רשע, חדלו מלבקש עליהם.
עמד באותה שעה משה בן עמרם ואמר: "כלום יש אדם כשר באותו הדור? אמר לו : "יש ושמו מרדכי". אמר לו : לך והודיעו כדי שיעמוד הוא משם בתפלה ואני מכאן ונבקש רחמים עליהם לפני הקב"ה. אמר לו : רועה נאמן כבר נכתבה אגרת כלייה על ישראל. אמר לו משה: "אם בטיט היא חתומה, תפלתנו נשמעת, ואם בדם נחתמה מה שהיה הוא ". אמר לו : בטיט היא חתומה . אמר לו משה רבינו : לך והודיע למרדכי מיד הלך והודיע למרדכי הה"ד ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע מרדכי את בגדיו …"
מרדכי פועל בארץ ומשה פועל בשמים. משה שהתנסה בלימוד סנגוריה על ישראל פועל בשיטה דומה גם כאן. מצליח לזהות שהגזירה נכתבה רק בטיט, כלומר הלכלוך הוא חיצוני ולא בדם ליבם. הנתק לא מוחלט וכל זמן שאדם כמרדכי פועל למטה, עדיין ניתן לשנות. מרדכי, כמשה, תופס את מקום המנהיג, הרועה הנאמן.
כוחו של משה שנולד גם בז' אדר לא נעלם במיתתו. בכל פרנס שיעמוד אחר כך לישראל יש מדמותו של משה. משה היה אדון הנביאים. לעומתו, מרדכי בתקופת גלות אינו נביא כי אם חכם. משה מייצג את התורה שבכתב שכן הוא הוריד אותה לישראל. אך חיזוקה נעשה בדורו של מרדכי "הדור קיבלוה". "היש ה' בקרבנו?" שאלו ישראל במדבר לפני הפגישה עם עמלק. בגלות, כשהשאלה מתחזקת, יבוא מרדכי של כל דור ויאמר בתקיפות שהתשובה חיובית . ה' נגלה אלינו דרך ד' אמות של הלכה.
המן שמח שמשה מת בחודש אדר, אך לא ידע שזה גם יום לידתו של המנהיג הבא. בכל מנהיג יש ניצוץ מנשמת משה ותמיד יום מיתתו של משה הוא גם יום לידתו.
לא אלמן ישראל. צחוקו המרושע של המן הפך לצחוקנו. הפור של המן הפך לפורינו. נהפוכו- יום הסתלקותו של משה אינו סימן כליה לבניו אלא פתח להצלתם.
(תצווה תשעז)