מערכת שבתוןהֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן
יעקב בוכריס
קרית שמנה
יש מחלוקת בגמרא (מגילה ו:) לגבי שנה מעוברת: מתי קוראים את המגילה. רבי אליעזר ברבי יוסי אומר באדר א' ורשב"ג אומר באדר ב'. ושניהם מקרא אחד דרשו: "לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה". רבי אליעזר ברבי יוסי סבר: "בכל שנה ושנה", מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לשבט אף כאן אדר הסמוך לשבט, ורשב"ג סבר: "בכל שנה ושנה", מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לניסן – אף כאן אדר הסמוך לניסן".
ושואלת הגמרא: "בשלמא רבי אליעזר ברבי יוסי – מסתבר טעמא, דאין מעבירין על המצות (מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה), אלא רשב"ג מאי טעמא? – אמר רבי טבי: טעמא דרשב"ג מסמך גאולה לגאולה עדיף". כלומר עדיף לסמוך את גאולת הפורים לגאולת הפסח.
אומרת הגמרא בתענית כ"ט. "אמר רב יהודה משמיה דרב: כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה" ומפרש רש"י "משנכנס אדר ימי נסים היו לישראל: פורים ופסח".
ר' צדוק הכהן מסביר שגאולת ניסן היתה מצד השי"ת כמ"ש והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי, וכל הנסים היו מצד השי"ת שהוציא גוי מקרב גוי, ולמרות שהיו "אלו ערלים ואלו ערלים אלו עובדי ע"ז ואלו עובדי ע"ז", השי"ת הוציאם מהם אף שהיו משוקעים כעובר במעי אמו, ובקריעת ים סוף כתוב "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". בגאולת אדר הכל היה מצד ישראל, ומחיית עמלק היתה על ידי ישראל, והנס נעשה על ידי מרדכי ואסתר.
גם קבלת התורה ביציאת מצרים ובפורים היתה שונה. על מעמד הר סיני בו היתה קבלת תורה שבכתב נאמר "ויתייצבו בתחתית ההר" א"ר אבדימי בר חמא מכאן שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לא שם תהא קבורתכם". ואילו במגילת אסתר נכתב "קיימו וקיבלו" וע"ז אמרו חז"ל "הדור קיבלוה בימי אחשורוש" והיינו תושב"ע. על תורה שבכתב אמרו נעשה ונשמע, שאין בה צער כל כך, אבל על התושב"ע שהיא עזה כמוות, על זה הייתה כפיית הר כגיגית ובימי אחשורוש קיבלוה בשמחה מאהבה כמו תורה שבכתב.
סמיכות הגאולות באה ללמד ששתיהן שקולות. גאולת ניסן מבטאת את נצח ישראל מצד הקב"ה וגאולת אדר מבטאת את נצח ישראל מצד עם ישראל. התורה שבכתב ירדה משמים ואילו התורה שבע"פ צומחת מהארץ. סמיכות הגאולות באה ללמד שקוב"ה אורייתא וישראל חד הוא.
על סמיכות הפסוקים "הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן: וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם" אומר הזוהר : א"ר אבא וכי טפשים היו ישראל, שלא ידעו דבר זה והרי ראו השכינה לפניהם, וענני כבוד עליהם שסובבים אותם. והם אמרו, היש ה' בקרבנו, אם אין, אנשים שראו זיו יְקר מלכם על הים, אמרו, היש ה' בקרבנו אם אָין?. אלא רצו לדעת האם ההשגחה האלוקית היא בספירת הכתר, שנקרא אָין, או ז"א, שנקרא הויה. א"כ למה נענשו? על שעשו פירוד ואמרו אם זה בקרבנו, נשאל באופן אחד, ואם זה, נשאל באופן אחר. וע"כ מיד כתוב, ויבוא עמלק.
ואומר ר' חיים מוולוז'ין: "ולכן קבעו אנשי כנסת הגדולה הנוסח של כל ברכות המצות בלשון נוכח ונסתר. תחילתם 'ברוך אתה' הוא לשון נוכח. ומסיימים 'אשר קדשנו.. וציוונו' לשון נסתר. שמצד התחברותו אל העולמות שעל ידי זה יש לנו קצת השגה כל דהו, אנו מדברים לנוכח ברוך אתה ה', וזהו מלך העולם והמצווה אותנו ומקדשנו הוא עצמותו יתברך א"ס ב"ה לבדו הסתום מכל סתימין. לכן תקנו בלשון נסתר אשר קדשנו וצונו". בכל ברכה אנו מקשרים בין ה' שבקרבנו (ממלא כל עלמין) לבין אין (סובב כל עלמין).
(תצווה תשעז)
