הרב בני פרל
ראש הישיבה לאמנויות ולמדעים, בר אילן, תל אביב
במקום כל שהוא, יש חדר, ובחדר ועדה, ובוועדה יש כמה מתוועדים. שם הם מחליטים מה יהא מזונם הרוחני של ילדי ישראל. מכיוון שאותה ועדה לא אישרה איזו מעשייה שבה בן ברית התאווה לנוכריה, קם קצף והתגלתה הוועדה.
קיומו של מנגנון ויסות לתרבות, חושף את היומרה לעצב את העתיד באופן ראוי. מובן שאופן זה, הוא מה שראוי בעיני אותם אנשים בעלי דעה לא ידועה, אפילו שמם אינו ידוע. שר החינוך גיבה את אותה ועדה, אולי משום שהחלטתה תאמה את השקפת עולמו ואולי משום שראוי שמעביד ייגבה את עובדיו. כך או כך, נחשף המנגנון ומעתה יש לבדוק האם הוא ראוי.
כל עוד אותו מנגנון בא לבחון את טיבה הספרותי של היצירה, את דרכי עיצוב העלילה, את האמצעים האמנותיים, ניחא. לא כך הוא המקרה כאן. קריטריון אידאולוגי הוא מסוכן, שכן מי יתקע לנו שלא יקום בן דמותה של שולמית אלוני אשר ביקשה לגנוז את ספר יהושוע בשל ענייני הכיבוש שבו ומי יערוב לנו שלא יקום בן דמותו של בנט שיאסור את האדונית והרוכל של עגנון, בשל אותן סיבות שהורחק ספרה של רביניאן. אולי אף יהדרו שלא ללמד את בני הנוער על יוסף ומשה אשר נשאו בנותיהם של עובדי עבודה זרה, על דוד, שלמה ובועז שנהו אחר נוכריות ועוד כיוצא באלו תורות ופרשיות. כבר היו דברים בתולדות ישראל, הלא רבים מבני אשכנז יודעים לספר שתנ"ך היה ספר שלא נלמד בקהילות החרדיות בשל החשש שסיפוריו יקלקלו את הנוער…
בדור ה Z, אותו דור שגדל לתוך עולם שדבר בו לא נעלם, סילוק ספר מטעמים אידאולוגיים הוא מעשה נואל וחסר פשר. ניסיונות לחסום הם נחלת העבר. עכשיו האתגר הוא אחר, קשה, מטריד, אך מלהיב. ספרות טובה בין כך ובין כך תשפיע. אם ינסו לחסום אותה, היא תתפרסם עוד יותר. כך תשפיע יותר, כפי שאכן אירע. היום האתגר הוא לחנך מה לבחור, איך לפרש את מה שנבחר, כיצד לנתח את הדעות השונות, מה היא הדרך להבחין בין טוב לרע ומה היא המשמעות שמתוכה אנו פועלים ובוחרים את בחירותינו.
פעם, קל היה לחנך, לאחר שקיימת סור מרע, היה מגיע אותו עשה טוב. והוא היה מגיע שבע, ניחוח וזחוח. היום לא תוכל להעלים את הרע, גם לא את הטוב. עליך לטרוח, לחנך ולהבהיר מדוע הרע הוא רע, כיצד למצוא את הטוב ובעיקר כיצד לטפח יכולת בחירה.
והטוב היום, הוא כבר לא זחוח, לא טוטאלי, לכן הוא בעל ערך ובעל משמעות עמוקה יותר, דווקא לכן, הטוב עשוי להיות רב כוח, מפרה ומעורר.
(וארא תשעו)