הרב חיים דרוקמן
יו"ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא
שלבי הגאולה
בתחילת הפרשה מוזכרים שלבי תוכנית הגאולה הא־לוהית (שמות ו, ו ח): "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי… וְגָאַלְתִּי… וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא־לֹהִים. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ… וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה…". שלב הכניסה לארץ ישראל מגיע אחרי שלבי הגאולה החומרית בשחרור ישראל מהשעבוד, ואחרי תחילת הגאולה הרוחנית במתן תורה – "וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא־לֹהִים".
ישנם אפוא שלושה מרכיבים בגאולה, המהווים יחד את הקדושה הישראלית המשולשת: עם ישראל – שחרור ישראל מהשעבוד, תורת ישראל – מתן תורה וארץ ישראל – הכניסה ארצה. שלושת המרכיבים הללו הינם תהליך אחד: יציאת מצרים מהווה את לידתו ויצירתו של עם ישראל, מתן תורה מגלה את הייעוד שלו – גילוי תורת ד' בעולם, וארץ ישראל היא המקום שבו ביכולתו למלא את ייעודו, כי רק בארץ יכולה התורה להופיע בשלמות. זוהי אפוא, התוכנית השלמה של הגאולה.
בברכת המזון אנו אומרים: "נודה לך ד' א־לוהינו, על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה, ועל שהוצאתנו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים… ועל תורתך שלמדתנו ועל חוקיך שהודעתנו…" – מדוע מקדימה הברכה את נחלת הארץ ליציאה ממצרים ולקבלת התורה, בעוד שבפועל היא התרחשה רק לאחריהם?
עונה רבי יעקב עמדין (סידור בית יעקב, ברכת המזון), שנתינת הארץ קדמה בבחינת התכלית. משל לדבר: אדם מכין שולחן כדי שיוכל לשבת וללמוד. מבחינה כרונולוגית השולחן קדם ללימוד עליו, אך מבחינת התכלית – הלימוד קדם, כיוון שהכנת השולחן הייתה בעבורו. אותו הדבר בעניינינו: קדימות יציאת מצרים לכניסה ארצה היא כרונולוגית, אך מבחינת המהות – הכניסה לארץ קודמת, כיון שמטרת יציאת מצרים הייתה שישראל יוכלו להיכנס ארצה.
אין ערך עצמי ליציאה ממצרים ללא כניסה ארצה, כיוון שהיעוד של עם ישראל הוא גילוי התורה בעולם, ודבר זה אפשרי רק כאשר הם יקבלו את התורה ויכנסו לארץ, שם תוכל התורה להתגלות בשלמות.
רק בארץ ישראל
הסיבה שעם ישראל יכול להגיע לשלמות ייעודו רק בארץ ישראל, היא מפני שרק שם קיימת המעלה הרוחנית המתאימה לכך.
העובדה שלארץ ישראל ישנה מעלה רוחנית, יכולה להתגלות רק באמצעות הדרכה א־לוהית מיוחדת, כפי שכותב הרב יעקב משה חרל"פ (חלק ה, עמוד טל): "אף על פי שלמראה עיניים נדמה כי ארץ ישראל היא ארץ ככל שאר הארצות – באמת לא כן הוא, כי אחרת היא לגמרי! והאוצרות והמחמדים אשר בקרבה אינם גלויים לשום אדם" – בעיני בשר נראית ארץ ישראל כשאר הארצות, ההבדל הוא במהות הפנימית שבקרבה, ולא בצדדים החיצוניים שלה.
ואכן, ביטויים שונים ישנם למעלתה הרוחנית של הארץ. הנבואה למשל, שהיא פסגת החיבור של האדם לא־לוהיו, מופיעה רק בארץ ישראל או בעבורה.
בנוסף, המצוות יכולות להתקיים בשלמותן אך ורק בארץ ישראל. אין הכוונה כאן רק למצוות התלויות בארץ – שאין חובה כלל לקיימן בחוץ לארץ – אלא אפילו המצוות שהן חובת הגוף, למרות שחובה לקיימן בכל מקום בעולם, קיומן השלם הוא רק בארץ. כך אנו לומדים מדברי חז"ל (ספרי עקב, מג): "אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ – היו מצויינים במצוות, שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים… הוא שירמיהו אומר (לא, כ): 'הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים… שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה' – אלו המצוות שישראל מצויינים בהם". אנו חייבים אמנם בקיום רוב המצוות גם בחוץ לארץ, אך חיובן שם הוא רק בבחינת: "הציבי לך ציונים", בעוד שבארץ ישראל קיום המצוות הוא עצמי, כי שם הוא מקומן האמתי והמהותי. התורה בשלמותה יכולה אפוא להופיע רק בארץ ישראל!
ויש לתמוה: מדוע באמת הופעות הנבואה והתורה בשלמותה אפשריות רק בארץ ישראל? והלוא: "ד' צְבָאוֹת – מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיהו ו, ג)!
נעלה משל לדבר. למרות שגשם יורד בשווה על פני הקרקע, אנו מוצאים לאחריו שלוליות רק במקומות מסוימים ולא בכל מקום. הסיבה היא, שכדי שהמים ייאגרו, יש צורך בכלי קיבול מתאים עבורם, בקרקע עמוקה ואטומה.
כך הדבר גם בנוגע לגילוי שכינה. ה' אמנם נמצא בכל מקום, והשפעתו שווה בכל העולם – אך קיים שוני בין מקבלי ההשפעה הא־לוהית. ארץ ישראל היא בית קיבול מתאים לקבלת ההשפעה הא־לוהית, ולכן הגילויים הא־לוהיים הגדולים באים לידי ביטוי רק בה.
עם ישראל וארץ ישראל נוצרו באופן כזה, שהסגולות הא־לוהיות תקלטנה בקרבם ותוכלנה להופיע דרכם. דומה הדבר לאנטנה הקולטת את גלי הרדיו שמרחפים בחלל האוויר: אף שגלי הרדיו נמצאים בכל מקום – לא ניתן לקלוט אותם בלי הכלי המתאים. עם ישראל וארץ ישראל הם מעין "אנטנות" לקליטת "גלי א־לוהות" שמרחפים בעולם.
לאור כל זאת מובן, מדוע תוכנית הגאולה הא־לוהית כוללת בקרבה את שלושת הגורמים: עם ישראל, תורתו וארצו. רק באופן זה, יכול עם ישראל למלא את ייעודו בצורה השלמה ביותר, וזוהי הרי כל תכלית יציאת מצרים.
(וארא תשעו)