מערכת שבתוןרחלי עמר ניניו, מנהלת פיתוח והדרכה, OU ישראל
בקיץ שעבר, באחת ההרצאות שהעברתי במרכז נוער של OU ישראל בדרום הארץ, דיברנו על רשתות חברתיות, לא על סכנות, אלא על מה באמת קורה שם. שיחה פתוחה, בגובה העיניים. באמצע המפגש הרימה חניכה בת 16 את ידה ואמרה: "אני כל הלילה בטיקטוק. לא מצליחה להירדם. פשוט גוללת עד הבוקר". כשהסתיים המפגש, רבים ביקשו: "רק אל תעבירי את זה להורים שלנו". האם זו מבוכה? פחד? או אולי תחושת ניתוק, שההורים לא באמת יבינו?
הקיץ שוב כאן. אחרי שנת לימודים לא שגרתית, המסכים שוב תופסים מקום, והורים שואלים את הילדים שלהם: "כמה זמן אתה בטלפון?", "מה את עושה שם כל היום?" לעיתים, יחד עם שאלות אלה, מגיעה גם תחושת שליטה, אפליקציות מעקב, מגבלות זמן, דוחות יומיים. אבל מה אם הבעיה היא לא המסך, אלא היעדר שיח? מה אם בני נוער צריכים פחות פיקוח, ויותר מקום? פחות מגבלות, ויותר נוכחות?
מחקר עדכני של פרופ' יניב אפרתי מאוניברסיטת בר-אילן מצא כי 91% מבני הנוער בישראל משתמשים ברשתות באופן בעייתי, ו־82% נמצאים בסיכון גבוה להתמכרות. הוא מסביר שהרשת מספקת חיזוקים רגשיים מהירים, אך עלולה להפוך למקלט זמני שמחליף קשר, משמעות וזהות.
דווקא כאן נדרשת התערבות אחרת, לא רק מגבלות, אלא קשר אנושי שמחזיר לבני הנוער את הקשב הפנימי, את היכולת לבחור. אז איך בכל זאת ניגשים לזה בקיץ הקרוב?
6 כיווני פעולה להתחלה
- תנו למסך לעבוד בשביל הילדים: הטלפון יכול לשמש לא רק לבידור, אלא כלי לביטוי. תחשבו על פרויקט אישי: לצלם סרטון שמביע עמדה, לכתוב בלוג קצר על תחום שיעניין אותם, או לתעד פעילות התנדבותית שהם עושים. ככה המסך נהיה משהו שהם יוצרים בו, לא רק גוללים בתוכו.
- לעקוב אחרי הסקרנות, לא אחרי הלייקים והצפיות: מה גורם לכם לעצור ולחשוב? מה נוגע בילדים? תנו מקום לתחום שמסקרן אותם: אמנות, אקטואליה, טכנולוגיה, מוזיקה, והפכו אותו לפרויקט אישי, לדף של השראה, למקום שישתפו את היצירה שלהם החוצה. מה שבא מבפנים – מחזיק הרבה יותר זמן.
- להיות משמעותיים עבור מישהו אחר: הקיץ הוא זמן מצוין לראות את מי שסביבנו – משפחות המילואים, שכנים מבוגרים, סבא וסבתא, ילדים קטנים. עשייה והתנדבות למען אחרים לא רק עוזרת, היא גם ממלאת. כל מעשה קטן יוצר שינוי. יש הזדמנויות וצרכים רבים בתחום ההתנדבות, אפשר להתחיל מחיפוש קצר ברשתות החברתיות או דרך רכזי התנדבות עירוניים ומחלקות הנוער בעיר שלכם.
- דברו בגובה העיניים: תגרמו לשיח פתוח עם הילד. לא חייב להיות עם הורה, יכול גם עם מדריך, עם חבר. לא חייבים לפתוח הכל, רק לשתף במשהו. לפעמים משפט פשוט כמו "אני מרגיש שאני לבד בזה" או "אפשר לדבר איתך רגע?" פותח שיחה שמביאה הקלה.
- לתכנן את הקיץ, לא רק לשרוד אותו: לא צריך לו"ז נוקשה והשכמה בזריחה, אבל כן כדאי לתכנן: מה הילד יספיק? מה המטרה עד סוף הקיץ? אילו מטרות אישיות? קיץ שיש בו כיוון, גם אם גמיש, יוצר תחושת שליטה, סיפוק והתקדמות, ולא רק הישרדות.
- לצאת החוצה: בכל עיר או יישוב יש תמיד פעילות לנוער: במחלקת הנוער, בתנועה או במרכז הקהילתי. לא חייבים להתחייב מייד, אפשר להגיע לפעילות אחת, לבד או עם חברים, ולבדוק מה מתאים לכם. לפעמים מפגש אחד עם מדריך טוב או קבוצה מעניינת יכול לפתוח עולמות שלא הכירו. חינוך בלתי פורמלי הוא בדיוק המקום שבו הילדים לא רק לומדים, אלא יוצרים, מובילים ופוגשים אנשים שיכולים להפוך לחלק מהסיפור שלהם.
המסכים לא ייעלמו, אבל אתם יכולים לבחור אם הם מובילים את הילדים, או שהם יובילו את עצמם. הקיץ הזה לא חייב להיות רק חופשה. הוא יכול להפוך למרחב של קשר, התפתחות ויצירה. המסך הוא לא סוף הסיפור. הוא רק ההתחלה.
