ד"ר יצחק קניגסברגלצורך בניית המשכן משה נצטווה לקחת חומרים בעלי צבע מגוון: "וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת: וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים: וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים" (שמות כה').
הזהב שימש לבניית חלק מכלי המשכן, וציפוי זהב על חלק אחר מהכלים. גם קרשי המשכן צופו בזהב. הזהב שימש גם בהכנת חלק מבגדי הכהן הגדול. בכסף, בנו את האדנים לקרשי המשכן, ובנחושת את ציפוי מזבח העולה, להכנת כליו, להכנת הכיור וכנו ואדני עמודי החצר שעליהם נתלו קלעי החצר.
התכלת, הארגמן ותולעת השני שימשו בצביעת הצמר להכנת החוטים. חוטים אלה היו שזורים יחד עם השש – חוט פשתן לבן: "הרי ארבע מינין יחד בכל חוט וחוט אחד של פשתים ושלשה של צמר, וכל חוט וחוט כפול ששה הרי ארבעה מינין, כשהן שזורין יחד, עשרים וארבע כפלים" (רש"י).
חוטים אלה שימשו לאריגת "עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב תַּעֲשֶׂה אֹתָם". יריעות אלה כיסו את המשכן ושימשו כתקרה למשכן. על גבי היריעות הללו הוסיפו את יריעות העיזים, ועל יריעות העיזים הוסיפו את מכסה האוהל, שהיה עשוי עורות אלים מאודמים ועורות תחשים. במבט מעל צבע גג המשכן היה אדום.
גם הפרוכת שהפרידה בין הקודש לקודש הקודשים נארגה מאותם החוטים: "וְעָשִׂיתָ פָרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב יַעֲשֶׂה אֹתָהּ כְּרֻבִים", וכן המסך שהפריד בין המשכן לחצר המשכן. הנכנס למשכן, ראה לפניו את צבע הזהב הדומיננטי של כלי המשכן, ושתי דפנות המשכן הבנויות מקרשים מצופים זהב, מימינו ומשמאלו. על תקרת המשכן הוא ראה את היריעות, מלפניו את הפרוכת, ומאחריו את המסך, שהיו כולם ארוגים בצבעי תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש.
מגוון הצבעים נראו במשכן בגלל אור הלהבות שבקע מהמנורה על שבעה נרותיה בלילה, ונר התמיד במנורה שדלק במשך היום, כי זאת יש לדעת: ללא אור אין משמעות לצבע.
האור הלבן שמקורו בשמש, בנורה או בלהבה, כולל בתוכו את כל צבעי הקשת: אדום, כתום, צהוב, ירוק, תכלת, כחול וסגול והגוונים שביניהם. כאשר אלומת אור פוגעת בגוף צבעוני, חלק מהאור נבלע בגוף, ואילו האור שאינו נבלע – מוחזר ממנו. הצבענים, המצויים בחומר הבונה את הגוף שאנו רואים, הם שקובעים את מידת הבליעה של צבעי האור השונים ואת מידת ההחזרה של האור מהגוף הזה. אם כן, הצבענים הם המשפיעים על צבע הגוף שאנו רואים. למשל אלומת אור פוגעת בגוף שצבעו ירוק, הצבעים באזורים הכחולים והאדומים נבלעים בגוף המקבל, ומחזיר את התחום הירוק של קשת הצבעים ולכן נוצרת התחושה של צבע הירוק. ככל שהגוף בולע פחות אור, הוא מחזיר חלק גדול יותר של אלומת האור, וכך הגוף נראה בהיר יותר. וככל שהגוף בולע יותר את אלומת האור ומחזיר חלק קטן מהאלומה, הגוף נראה כהה יותר. כלומר, גוף לבן מחזיר את כל אלומת האור בשלמותה ולעומת זאת גוף שחור בולע את כל אלומת האור ואינו מחזיר דבר.
מה שמאפשר לנו לראות צבעים הוא קיומם של שלושה קולטנים ברשתית העין שנקראים מדוכים, שרגישים לאור בשלושה תחומים: אדום, כחול וירוק. הצירופים השונים של דפוסי התגובות של שלושת הקולטנים הללו מאפשרים לנו לראות מגוון רחב של צבעים – כעשרה מיליון גוונים שונים. אדם שיש לו פגם במדוכים יהיה עיוור צבעים ולא יוכל להבחין בין אדום לירוק או לא יראה צבעים בכלל, בהתאם לסוג הפגיעה.
מלבדם קיימים קולטנים בשם קנים שאינם רגישים לצבע אך קולטים עוצמות אור נמוכות ומשמשים אותנו לראייה בחשכה. לכן איננו רואים צבעים בחושך.
מכאן, שבנוסף לשלל הפרשנויות שניתנו לחובת הדלקת המנורה ונר התמיד, ניתן להסביר גם, כי מטרת קיומו של אור קבוע במשכן נועד לאפשר למבקרים במשכן ליהנות ממגוון הצבעים אשר היה קיים בו.
(תרומה תשעו)
