תולעת השני של ר' אברהם פינסו

פרשת תרומה פותחת את פרשיות המשכן, בתיאור מופלא של חומרי הגלם העשירים והמיוחדים מהם ייצרו את חלקי המשכן וכליו. בשנים האחרונות התקדם זיהוי חלק לא מבוטל מחומרים אלה, וראוי להעלות על נס את מפעלו של הרב פרופ' זהר עמר, שזיהה את תולעת השני עם כנימת המגן מעצי האלון, מסוג קרמז (ראו ספרו בעקבות תולעת השני הארץ ישראלית, נוה-צוף תשס"ז).
הצירוף "תולעת שני" הפך ברבות השנים לשם נרדף לא רק לגוון האדמדם של בגדי הכהונה ויריעות המשכן, כי אם למלוכה ופאר מיוחדים במינם. בשל כך אין זה מפתיע לגלות אחד מחכמי ישראל שכינה את ספרו בשם "תולעת שני". חכם זה הוא ר' אברהם ב"ר ישראל פינסו, מי שכיהן פאר שנים ארוכות כרבה של סרייבו (שֹאראיי) בבוסניה (תולדות חייו מסוכמים בצורה מקיפה בראש ספר "עזרת מצר", שיצא לאור בידי מכון אהבת שלום בראשות הרב יעקב משה הלל, ירושלים תשנ"ה, מכתבי יד בספריית הרב ד"ר מנשה רפאל ליהמן, הפילנטרופ ואיש הספר והחכמה הנודע). הרב פינסו ממשיך דרכם של כמה מראשי העדה בסרייבו במהלך השנים, כר' מצליח מאג'אג'ון, ר' צבי אשכנזי (שבזכות כהונתו על הקהילה הבלקנית קיבל את התואר "חכם צבי"), ר' יצחק צבי מסלוניקי ובנו ר' שם-טוב צבי, ולאחר מכן אחד מגדולי מאורי הדורות – ר' דוד פארדו, פרשן התוספתא הדגול, בעל מחבר "חסדי דוד".
אולם שלא כבני הרשימה לעיל, הרב פינסו היה ראשון חכמיה הגדולים של סרייבו שהינו בשר מבשרה, ונולד בה. הוא דבק ברבו הרב פארדו במשך שנים ארוכות, ולימים כאשר זה הטיל עליו את האחריות להדפסת ספריו הגדולים, נדד בשליחות חשובה זו לליוורנו, בירת הדפוס היהודי בדרום אירופה, שם פגש בגאון ישראל הרב חיד"א, שכיבדוֹ מאוד וחתם על המלצה להדפסת ספרי רבו (כינהו בתואר: "צורבא מרבנן, החכם השלם והכולל, חסיד ועניו").
ספריו של הרב פינסו, איש המאות ה-19-18 למניינם (נפטר בתחילת המאה התשע עשרה ונטמן בהר הזיתים, בסמוך לקבר רבו הרב פארדו), ענפים ומצביעים על בקיאות גדולה, ולא פחות מכך על עמקות ויושר מחשבה. ספרו אפי זוטרי (סלוניקי תקנ"ח) עוסק בהלכות הפסח, שו"ת עזרת מצר עוסק בהוראות הלכה בכל חלקי השו"ע, כתית למאור על אגדות התלמוד, ועוד – הם חיבורים חשובים ומאירי עיניים.
בספר דרשותיו, הוא תולעת שני, מעמיק מאוד ר"א פינסו בעיון בדרכי ההבנה של מדרשי חז"ל. במסגרת דרשתו לשבת תרומה, הוא בוחן את טיב השראת השכינה במשכן, במקדש הראשון ובמקדש השני. כך, בין השאר, לשונו (הדרשה עמוקה וארוכה):
"להוציא מלב הטועים דמעשה שמים עדיף ממעשה בשר ודם, שהרי הקב"ה הניח העליונים והשרה שכינתו בתחתונים […] ולכאורה קשה דאילו הקב"ה חפץ במשכן היה לו כביכול לבנותו בעצמו, ולמה רצה שיהא נבנה ע"י בשר ודם? אלא על כרחנו לומר דמעשה בשר ודם חביבא ליה יותר ממעשה שמים. לפיכך, גם משנברא העולם לא שרתה השכינה בתחתונים אלא משהוקם המשכן שנבנה ע"י בשר ודם, ומאז שרתה השכינה למטה".
רגישותו העצומה לכל אדם, ועמקותו באה לידי ביטוי גם בתשובה מופלאה, בספר שו"ת עזרת מצר (סימן ה), בה הוא דן, לראשונה בעולם ההלכה, למיטב השגת ידי, יד כהה, בשאלת obesity, השמנת יתר שפוגמת בתפקוד הנורמלי של האדם. הוא מתמודד עם אדם שמפאת ממדי גופו איננו מסוגל לעמוד כראוי בתפילת עמידה, ועליו להשען על חפץ, או לעמוד ברגליים שאינן צמודות זו לזו (מכריע שמוטב שיתפלל ברגליים לא צמודות).
שאלה אחרת, המפורסמת ביותר בספר השו"ת שלו (סימן ח), מתייחסת למציאות המשונה של אדם שהפך לפתע להיות סוס (!), והסתפקו אנשים שהוא הוציא אותם קודם ידי חובה בברכותיו – האם היה זה אדם שברכותיו ראויות או לא. שאלות מרתקות נוספות קשורות ללישת מצות במי ים (סימן טז), ועוד ברוח זו.
גם בנו של ר"א פינסו היה מחשובי רבני דורו, הרב בעל "שם חד"ש", ביאור על ספר היראים לר' אליעזר ממיץ מבעלי התוספות, ר' חיים דניאל שלמה פינסו. רב נוסף מילידי סרייבו, המקובל הידוע ר' אליעזר פאפו, מזכיר את הרב חד"ש פינסו בספרו חסד לאלפים, ומביא משמו "מפה קדוש הרה"ג מהר"ח פינסו" (סימן קכח). משפחה מפוארת זו, שר"א פינסו קבעהּ בסוף ימיו בירושלים קרתא קדישא, הפכה להיות משפחה חשובה ומפוארת, שמצאצאיה עמדו ראשי כולל הספרדים בעיר הקודש, והיו ממנהיגי הישוב.
(תרומה תשעו)