מערכת שבתוןהרב פרופ' אברהם שטינברג, ראש האנציקלופדיה התלמודית
"וְעַתָּה נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹהֵינוּ" (שמות ג יח) – ולכאורה תמוה כיצד אמר הקב"ה למשה לומר דבר שאינו אמת לפרעה? וכבר דנו בשאלה זו פרשנים שונים, וכתבו הסברים ותירוצים שונים. אמנם במדרש אגדה נאמר על פסוק זה: "מכאן שמשנין בדברי שלום".
והסבר הענין הוא כך:
מחד גיסא בצד החיובי אין ספק, שהאמת היא ערך חשוב עד מאד: היא מתארת את אחת מתכונות הקב"ה כאחד מי"ג מידותיו, וכן את תורת ה' ומצוותיו; האמת היא אחת משלושת היסודות שעליהם העולם עומד; קימת חובת אמירת אמת, ואפילו בלבבו, ושלא ידבר אחד בפה ואחד בלב; לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה; חייב האדם לשאת ולתת באמונה, שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק.
ומאידך גיסא בצד השלילי יש להימנע ולהתרחק מדבר שקר, שכן השקר שנוי ומתועב, וכת השקרנים היא אחת מארבע כיתות שאינן מקבלות פני שכינה; יש להימנע מרמאות; וכל המחליף בדיבורו כאילו עובד עבודה זרה.
יחד עם זאת מכירה תורת ישראל בעקרון המובא לעיל, שבתנאים מסויימים מותר לשנות מן האמת, וזהו עקרון יסוד בהלכה במקורות רבים (ראה אנציקלופדיה תלמודית, כרך ח, ערך הבאת שלום).
על פי תורת ישראל אמירת האמת היא ערך מוסרי חשוב מאד, אך הוא איננו ערך מוחלט, ולכן בתנאים מסויימים של התנגשות וסתירה בין ערך האמת לערכים אחרים (כגון חיי אדם, שלום וכד'), מותר לסטות מן האמת.
במקרא מצינו דוגמאות אחדות שגדולי האומה שינו מן האמת בגלל סיבות שונות. הדוגמא של משה בראש המאמר הזה היא אחת מיני רבות, כגון: אברהם – 'אמרי נא אחותי את'; יצחק – 'ויאמר אחותי היא'; יעקב – 'אנכי עשו בכורך', ועוד. יתר על כן, הקב"ה בעצמו שינה מן האמת מפני דרכי שלום, כאשר שרה אמרה 'ואדני זקן', שינה הקב"ה כשסיפר על כך לאברהם כאילו אמרה שרה 'ואני זקנתי'.
ואמנם מצינו גדרי הלכה שמותר לסטות בהם מן האמת מפני ערכים נעלים יותר. הדוגמא הבולטת היא ההיתר לשנות בדבר השלום, היינו כדי להשכין שלום בין איש לחברו, ובין איש לאשתו, וכך נהג אהרן הכהן; מותר לשבח אדם במעלות שאין בו, כדי להראות חיבה לחברו, שכל שהוא מפני דרכי שלום, אין בו משום מדבר שקר תרחק; ומותר לשנות בדבר השלום, ולערב דעתו עם דעת הבריות, כגון כיצד מרקדין לפני הכלה, כלומר מה אומרים בפניה, בית הלל אומרים, כלה נאה וחסודה, ואין בכך משום דבר שקר, שמשנים משום דרכי שלום.
יחד עם זאת, אף שמול ערכים של שלום, טובת הזולת וכיו"ב נדחה הערך של אמירת האמת, אבל גם כשדוחים את האמת צריך לעשות זאת בדרך שהסוטה מן האמת לא יאמר שקר מוחלט. כך דורשים חז"ל את דברי יעקב ליצחק כשענה לו "אנכי עשו בכורך", שהפיסוק היה אנכי, עשו בכורך. היינו יעקב לא אמר שקר ישיר מבחינת עצמו; כך גם בפרשתנו, אמר הקב"ה למשה לומר 'נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר', אך לא אמר בפירוש שאחרי שלשת הימים יחזרו בני ישראל למצרים, ואמנם כוונת הדברים מצד משה הייתה שלא יחזרו למצרים, אך פרעה יכול היה להבין שיחזרו; וכך הוא גם בעניין כלה נאה וחסודה, שהדובר מתכוון שלגבי החתן היא אמנם נאה וחסודה, אף שבאמת היא מכוערת וחיגרת וכד'.
לדבר זה ערך חינוכי המיועד להזכיר לנו שגם כאשר מותר לסטות מן האמת, צריך לזכור שזה נעשה בגלל סיבות מיוחדות, והמאמץ להסדיר זאת בדרך לא רגילה מזכיר לדובר שבדרך כלל עליו לומר אמת. וזהו אולי גם הבסיס החינוכי למצבים הלכתיים שבהם התירו עורמה, כמו פרוזבול בשמיטה, מכירת חמץ בפסח, מכירת בכור בהמה לגוי ועוד, כאשר נעשה אקט משפטי-הלכתי, לעתים אפילו מסובך ומורכב מבחינת פרטי המעשה, על מנת לזכור את הדבר האמתי והעיקרי, גם כאשר בגלל אילוצים שונים נאלצים לסטות מן האמת המוחלטת. דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם.
(שמות תשעה)
