הרב שי פירון"האמרי אמת"
פרשת יתרו מהווה קו פרשת המים של עם ישראל. חיינו הלאומיים נחלקים לשניים: אלה שלפני מתן תורה ואלה שלאחר מתן תורה. מעמד הר סיני אינו רק תיאור חיזוק הברית בין העם לא-ל, אלא בעיקר השלמה של גיבוש הזהות הלאומית שלנו. מעתה, העם והתורה קשורים בניהם קשר בל ימחה, "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה" (רס"ג). בראיה ראשונית נתפסת התורה ובעיקר ההלכה כעולם אחוד, מדויק, המשותף לכל. השולחן ערוך אינו אלא מצע חיים המהווה את הבסיס ליישומם של חיים יהודיים שלמים. על רקע זה עולה שאלה גדולה בדבר האוטנטיות והעבודה האישית של כל אחד ואחד.
בחג השבועות תש"ח הלך לעולמו הרב אברהם מרדכי אלתר, האדמו"ר בעל 'האמרי אמת' , בן לאדמו"ר בעל השפת אמת ונכד לבעל חידושי הרי"מ, ראש וראשון לאדמו"רי גור. כשנולד, אמר הסבא: "אינני יודע מה יכולתי לבקש טוב מזה", וכשנפטר אביו בהיותו בן שלושים ותשע בלבד, נבחר פה אחד להיות ממלא מקומו, על אף שחלק מהחסידים עוד זכו להיות תחת חסותו של רבי מנחם מנדל מקוצ'ק. עם מותו, אמר הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג: "בשבועות נתנה תורה, בשבועות נלקחה תורה". אישיותו והנהגתו הייחודית היוותה מקור השראה לחסידים רבים והוא זה שבנה את חצר גור הגדולה בישראל. את מידת בקיאותו העצומה ניתן היה להעריך לנוכח העובדה שנהג לחתום את שמו בסוף כל ספר שסיים ללמוד. בספרייתו היו אלפי ספרים חתומים. בדרשה שלפנינו, מבקש הרב אברהם מרדכי לעסוק בשתי נקודות מרכזיות בפרשתנו:
האחת, הבנת המושג: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן". והשניה, הבנת הטעם שהדברות נאמרות בלשון יחיד, "הוציאתיך"; "לא יהיה לך"; "זכור" ; וכן על זה הדרך. ביאורו של בעל האמרי אמת קושר בין שתי השאלות הללו:
"בני ישראל הכירו בטביעות עינא קלא (כלומר, יש מה שהוא הרבה מעבר למילים, להקשבה, להבנה. סוג של בהירות פנימית, אינטואיציות שחזקות יותר מכל ההוכחות השכליות המוכרות לנו)…ובמתן תורה קיבל כל אחד חלקו השייך לנשמתו (שהוא מתאים אך ורק לו), ולכן כתוב 'אנכי ה' אלוקיך' בלשון יחיד (היינו שהציווי האלוקי אינו רק ציווי כללי אלא גם ציווי אישי המורה לכל אחד לחפש את המפגש האישי שלו עם התורה), איתא (למדנו) "לפיכך נברא אדם יחידי…כשם שאין פרצופיהם שוין זה לזה כך אין דעתם שווים (וממילא במתן תורה יש שני חלקים, האחד כללי, הנוגע לכללות האומה והשני פרטי הנוגע לכל אחד ואחד מאיתנו)" (אמרי אמת, תר"צ).
בחסידות גור יש לכך דוגמא מוחשית בצורת ההנהגה של האדמו"רים. לכל אחד מהם תקנות ייחודיות, שונות, המהוות ביטוי מהותי להתגלות התורה דרך עולמו האישי, המשמשות אותו ככלי להתבוננות על העולם ועל צרכיו.
גם אצלנו בבית פנימה, מרשים לראות איך לכל אחד יש את 'המצווה שלו', את נקודת המפגש המיוחדת עם הי"ת. האחד זהיר בענייני כשרות ובקיא בכל ההלכות; האחר פוגש בה' דרך מצוות יישוב הארץ, חברו דרך עמל כפיים והשני דרך הקפדה על כבודה ועינוגה של השבת. יופייה של תורת אמת הוא בהתגלותה דרך העיניים והלב של אנשים שונים המאירים, כל אחד בדרכו, פינה אחרת בעולם. האם נשכיל למצוא את החלק שלנו בתורה, את החובה שלשמה הגענו, זו שמביאה לידי ביטוי את תרומתנו הגדולה לגילוי אור ה' בעולם?
(יתרו תשעז)
