בהתוועדות הראשונה בין הקב"ה למשה, התורה מתארת מחזה סוריאליסטי, שבו צמח הסנה בוער אך לא נשרף: "וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה" (שמות ג',ב'-ג'). סיבת ההתוועדות הייתה: "וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (שם י'). מחזה זה נועד למשוך את תשומת ליבו של משה "מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה", כדי שהקב"ה יתגלה אליו. מחזה זה מעורר גם בנו את התהייה: כיצד זה הסנה בוער באש והוא לא נשרף?
המלבי"ם (שמות פרק ג) מנסה להסביר את התופעה, בהבדל הלשוני שבין בעירת החומר עצמו ואיכולו, לבין בעירה בחומר ואי איכולו: "העיון היטב דרך הלשון לומר שהאש בוער בדבר לא שהדבר בוער באש, כמו כאש תבער יער (תהלים פג) ותבער בם אש ה' (במדבר יא) ותבער בערי יהודה (ירמיה מד) וכן היה לו לומר פה והנה האש בוער בסנה, אבל הלשון הסנה בוער באש מורה ההפך שהסנה אינו בוער רק שהאש בוער, כמו וההר בוער באש, שלא בער ההר עצמו רק האש היה בוער".
כמובן ניתן לראות בתופעה זאת נס אלוקי, אך גם הניסים נעשים במסגרת חוקי הטבע, כפי שביטא זאת המהר"ל מפראג: "הנס שהוא פועל יוצא מהשגחת הבורא על הבריאה, פועל במסגרת הבריאה בלבד. הנס אפילו הפלאי ביותר, הנראה לכאורה כנוגד את סדרי הבריאה, הוא חלק בלתי נפרד ממנו. אלמלא כן לא היה אדם, שהוא טבעי מיסודו, מסוגל לסבול אותו".
גם הרלב"ג טוען שהנס עצמו הוא חלק מסדר העולם הפנימי וקיימת "חוקיות טבע" לנס.
ננסה לאפיין את "חוקיות הטבע" של נס "הסנה הבוער שאיננו אוכל", תוך הסתמכות על פיתוח טכנולוגיית הביו דלק
(דלק ביולוגי) המופק מצמחים.
התאית הינה מרכיב מרכזי בדפנות התאים בצמחים, ומהווה כשליש מהמסה של הצומח בכדור הארץ. התאית (cellulose) היא פחמימת פולימר רב סוכר, המורכבת משרשראות ארוכות של מולקולות סוכר. תחילה יש צורך בפירוק של דופן התא, על ידי אנזימים המסוגלים לפרק את סיבי התאית המרכיבים את דופן התא, למולקולות סוכר פשוטות וזמינות לתסיסה. בתהליך התסיסה הסוכר הופך לכוהל – אתנול, המשמש לביו דלק.
ניתן לראות את נס בעירת הסנה שאיננו אוכל, בכך שהקב"ה הביא אל השדה, אל השיח המדברי – הסנה, את תהליך ייצור הביו דלק – אתנול, המתבצע במעבדות ובאולמות הייצור. הכוהל – אתנול, שנוצר על ידי פירוק חלק מהתאית של הסנה ותהליך התסיסה, כיסה בשכבה דקה את פני שטח צמח הסנה. כוהל זה היה מקור הבעירה. הענפים והעלים של הסנה שהיו ספוגים במים, כדרכם של הצמחים נשארו שלמים ללא פגע. ניתן לערוך ניסיון קל, שבו מבעירים אלכוהול המרוח על עלה, ולראות שהאלכוהול נשרף, מבלי לגרום נזק לעלה.
בכך ענינו על השאלה: "מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה".
החזקוני: נותן הסבר אלגורי לנס הסנה הבוער שאיננו אוכל: "והסנה איננו אוכל, אות כנגד מצרים וישראל, כי האויב נמשל לאש וישראל לסנה, וכמו שהאש לא היה בוער את הסנה, כך לא יוכל האויב לכלות את ישראל". גלות מצרים יכולה לשמש כבנין אב לכל הגלויות העתידיות, לאורך ההיסטוריה היהודית, שבהן הגויים ביקשו לכלות את ישראל, והקב"ה הצילנו מידם.
לאור הסבר פירוק חלק מתאית הסנה עצמו והפיכתו לחומר בעירה, ניתן להוסיף על האלגוריה של החזקוני , שבתקופת שיעבוד מצרים ובתקופות שיעבוד אחרות לאורך ההיסטוריה שלנו, היו רבים מבני ישראל (חלק מהסנה) שפרקו עול והתחברו אל אויבי העם, ועזרו להבעיר את הבעירה, ואף על פי כן, הסנה (עם ישראל) לא אוכל.
(שמות תשעה)
מדוע לא יבער הסנה
השארת תגובה