הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין-אופקים)'אסטרטגיה באספקלריה אמונית' שונה במהותה מראיה אסטרטגית רגילה, אשר בנויה רק על האדם ויכולותיו.
ראיה אסטרטגית רגילה מבוססת על תובנה של בלעדיות –שלכאורה רק האדם הוא הקובע והוא המעצב את המציאות ואת העתיד. היא נעה בין שני קטבים: בין התחומים שהם, לכאורה, רק בשליטתו הבלעדית של האדם (גם כשמדובר בצוות של אנשים), ותלויים ביכולת התכנון האסטרטגי ויכולת הביצועית שלו ובין התחומים שאינם בשליטת בן אנוש והם מופקעים לחלוטין מיכולתו להשפיע עליהם. גבולות ההשפעה של האסטרטגיה הם גבולות היכולת האנושית.
ראיה אסטרטגית באספקלריה אמונית מבוססת על תובנה של שותפות בין האדם, היחיד והציבור, ובין ההנהגה האלקית המכוונת את מהלכי המציאות וההיסטוריה. שותפות זו אמורה להילקח בחשבון באופן הנכון במהלך התכנון האסטרטגי ותוך כדי הביצוע. לשותפות זו שני צדדים. מצד אחד – ההשגחה האלקית משפיעה על העשייה האנושית, אשר מקבלת ממנה עוצמות שמאפשרות השפעה מעבר ליכולת האנושית הרגילה. ומצד שני האדם יכול "לפעול עם א-ל" ולהיות שותף ב"מעשה בראשית", במהלכים אלקיים היסטוריים, כלליים, ורחבי היקף. ניתנת לו אפשרות להשפיע על חלק ממרכיביהם, ועל עיצוב התנהלותם. לכתחילה או בדיעבד, לטוב ולמוטב. יכולת ההשפעה היא מעבר לגבולות היכולת האנושית.
ענין זה התבאר בהרחבה בכמה מקומות בפירושו של הנצי"ב לתורה.
ספר שמות פותח במהלך האלקי של שעבוד עם ישראל ויציאת מצרים. הקב"ה מגלה אותו כבר לאברהם בברית בין הבתרים (בראשית טו יג): "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה. וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול". במהלך השעבוד יהיו עבדות ועינוי. לא נאמר מה תהיה מידת העינוי. כל אלה יהיו תלויים גם בהתנהלות של עם ישראל. "אע"ג דמלכויות העתידות להיות. תלוי בתנאים הללו. וא"כ אין הדבר ברור לעת עתה אבל זה ברור, וכו', יחד – גרות ועבדות ועינוי יומשך זמן ד' מאות שנה מיום שנדבר עמו, וכו'. ואין ברור כמה יהיה גרות לבד וכמה יהיה עבדות וכמה עינוי רק בדרך כלל בזה המשך יהיה הכל בברור". (הנצי"ב העמק דבר שם).
כאשר משה רבנו נשלח להוציא את ישראל ממצרים הוא נענה ששם ד' שיתגלה באופן התנהלות המהלך האלקי במצרים הוא "אהי'ה אשר אהי'ה". שם זה מלמד על השפעת עם ישראל על התהליך. ש"אין האופן ברור כעת. משום שזה תלוי בהכנת המקבלים. ואם כן 'אהיה' – מתנהג בפעולתי כפי 'אשר אהיה' – בכח ישראל אשר יתנו לי כו'" (הנצי"ב שמות ג יד).
כבר בסוף פרשת ויגש, הסתמן שעם ישראל, שזה עתה ירד למצרים, להיות בה כגרים לזמן מה, בחר להשתקע בה ללא הגבלת זמן. "וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן, ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד" (בראשית מז כז) "ויאחזו בה – לשון אחוזה" (רש"י שם). להתנהלות הזו יש השלכות אסטרטגיות על אופן השעבוד. "כל פסוק זה באשמת בני ישראל הוא מדבר, כי הקב"ה גזר עליהם 'כי גר יהיה זרעך', והמה ביקשו להיות 'תושבים' במקום שנגזר עליהם גרות… שביקשו אחוזה בארץ לא להם וכו'" (הכלי יקר שם).
אסטרטגית ההתיישבות במצרים השפיעה על עוצמת השעבוד, במקום הבדלות והתרכזות בארץ גושן הייתה הטמעות בכל רחבי מצרים. החיכוך והחשיפה לאוכלוסייה המצרית יצר איום שהביא להחרפת הגזירות (הנצי"ב שמות א ז).
גם המאורע האלקי המכונן של קריעת ים סוף הושפע באופן מכריע ע"י ההתנהלות של עם ישראל. "שנתן הקב"ה דעת לשבט יהודה שיהי' ההשגחה בעת קריעת ים סוף בדרך הטבע. ולבנימין נתן בדעה שיהי' בדרך נס נפלא ומי שנתגבר באותה שעה הוליך את אופן קריעת ים סוף אחר רצונו ודעתו" (הנצי"ב שמות ג יד).
(שמות תשעה)
