יאיר נווה אלוף (מיל.), לשעבר סגן הרמטכ"לבהמשך ישיר למתן תורה, בהר סיני עוברת התורה מיד לפירוט ההלכות והנורמות החברתיות. לכאורה היה ניתן להניח שהפרשה תתחיל בדינים שבין האדם למקום, דיני קרבנות וכדומה, אולם התורה בוחרת להתחיל דווקא בנורמות ובנושאים שבין אדם לחברו. וגם שם – להתחיל בדיני עבד.
על רקע הנורמות באותם ימים הביאה התורה את המוסר האלוקי. כולם שווים, העבדות פסולה, אין מעמדות ועל נזקים שעושים לזולת משלמים.
הפרק הראשון עוסק במצב בו יש יחסים משפטיים בין בני אדם; גניבה, נזק, עבדות ועוד. החלק השני עוסק ביחסים בין אנשים אך ללא קשר משפטי. דיני צדקה, סיוע לגר ולאלמנה ומתן הלוואה.
בחלק זה העניין הוא בין האדם לעצמו ולערכיו. בעיקר עליו להבין שהכסף לא באמת שייך לאדם, אלא ניתן לו במזל/ פיקדון ולכן אנו נדרשים להרבות בצדקה ובגמילות חסדים.
גם בחלק זה ברור שהמוסר האלוקי שונה מהמוסר האנושי המשתנה תדיר, וטוב חלקנו כי זכינו במוסר זה.
במחלוקת הבסיסית האם יצר האדם טוב מנעוריו או רע מנעוריו, לצערנו במאה השנים האחרונות ואפילו באירועי דעאש האחרונים רואים אנו מול עינינו עד כמה יצר לב האדם רע מנעוריו, ועד כמה נדרש המוסר היהודי האלוקי.
לאחר מכן עוברת הפרשה למהות המשפט העברי ומתמקדת בשני דגשים לשופט ולאדם הפשוט.״מדבר שקר תרחק״ ו-״ ושוחד לא תקח כי השוחד יעוור פקחים ויסלף דברי צדיקים״ ( כג׳ ח׳).
בשני התחומים יש אי בהירות. מדוע משקר ההנחיה היא להתרחק ולא שלילה מוחלטת, כפי שמופיע בויקרא יט׳ יא׳ ״ לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו״?
ובנושא השוחד – מדוע הדגישה התורה קבלת שוחד ולא את איסור מתן השוחד, שאסור במסגרת ״ולפני עיור לא תתן מכשול״?
לדעת רוב הפרשנים הביטוי להתרחק מהשקר מרחיב את האיסור. על השופט לרחוק מכל מה שיש לו ריח של שקר ועלול להוביל לשקר.
ניתן להוביל קו אחר בפירוש פסוקים אלו. השופט העברי אינו נדרש לשפוט לפי חוקים נוקשים כבדין האזרחי היום. הוא נדרש להבין את המציאות, את ההקשר להלכה ואת מצבם של בעלי הדין. אין פסק הלכה שאינו בהקשר לסיטואציה ועם חמלה. לכל אחד מבעלי הדין יש את האמת שלו והיא לגביו הרי מוחלטת. קשה לעיתים לברור את האמת ואת השקר.
אומרת התורה לשופט, עליך להתרחק מכל מה שיש לו ריח של שקר. בניתוח העובדות עליך להגיע להחלטה ברורה על אמת אחת ויחידה. מכאן להבנת המציאות של השופט ולפסק הדין שצריך להיות חד וברור. אולם בבואו לגזר הדין ולעונש אותו רוצה לגזור, עליו להיות עם החמלה ועם השלום שלעיתים דוחים את האמת. בגזר הדין אין מצב בו יקוב הדין את ההר. פה צריך לעיתים להתרחק דווקא מהאמת בשביל השלום.
סיפור השוחד מעסיק רבות את הציבור לאחרונה. התורה מלמדת כי את התחלת הסיפור יוצר המקבל. אם ברור לכולם מהתנהגות הפקיד או איש הציבור כי הוא לא יקח שוחד, אף אחד לא יציע לו שוחד. אם הפקיד או המנהל מאפשרים קומבינות והעדפות, הרי שמהר יימצא מי שיציע לו שוחד.
כדי למנוע שוחד לא צריך לטפל בנותני השוחד בלבד. צריך שהמערכת הציבורית תהיה מוסרית באופן שלא יווצר פוטנציאל לשוחד.
משניתן השוחד ואפילו לכאורה כדי לשפוט צדק, אומרת התורה, כי מרגע זה הכל הופך להיות מסולף מהעובדות, דרך הבנת המציאות ועד לפסק הדין.
אם בתחום השקר נדרש השופט לרגישות לקראת גזר הדין, הרי שבתחום השוחד עליו לגזור על עצמו ריחוק מוחלט מנגע זה, שהורס ומסלף את כלל המערכות.
(משפטים תשעה)
