ד"ר גבריאל חזות (ממייסדי 'מידה טובה' לחקר ההיגיון היהודי, מרצה באונ' חיפה, ומקים תנועת 'ואהבת'- עושים טוב בישראל)גם לשאלה מדוע התחיל ר' ישמעאל את ברייתת י"ג מידות במידת הקל וחומר דווקא משיבים רוב פרשני המידות. להלן בתמציתיות שני סוגי תשובות בעלי גוון שונה לחלוטין: יואל צבי ראטה מביא בשם הרלב"ג (בספר 'שערי צדק', המיוחס לרלב"ג): "הטעם שהתחיל בזו המדה של ק"ו יותר משאר המידות, בעבור שהיא מבוארת המדה בעצמה יותר מכולם, כמו שהתמונה הראשונה מהקש של הגיון שהוא יותר מבוארת משאר התמונות. באומרך העולם מצוייר וכל מצוייר מחודש יתחייב ממנו חיוב ראשון שהעולם מחודש כך הוא הקל וחומר". האנלוגיה בין הגיון הקל וחומר ללוגיקה האריסטוטלית מוצגת באופן ברור. התמונה הראשונה בתורת ההיקשים הקלאסית (היא barbara, מושג שיובהר בהמשך) מבוארת ביותר וברורה לכל בר בי רב. כך הוא הגיונו של הקל וחומר ביחס להגיון שאר המידות ולכן הותחל בו.
הרב אוסטרובסקי ('המידות שהתורה נדרשת בהן') תולה את הסיבה לכך בעובדה שהקל וחומר הוא מן התורה במובן הפשוט והלא דרשני של הביטוי. לאמור, התורה עצמה מדגימה את צורת היישום של מידה זו, שלא כבשאר המידות.
נחיצות ההגדרה למידת הקל וחומר
הגדרה מילונית ראשונה ל'קל וחומר' אנו מוצאים אצל ר' אהרון אבן חיים (נולד בפאס בסביבות שנת 1555): "פעולת המחשבה ללמוד השואה לשני מנגדים מכח הנגוד". זוהי הגדרה לוגית המובנת ליודעי ח"ן בלבד. אני מבקש לא להיכנס לתוך 'שדה המוקשים' של הגדרת הקל וחומר משום שלא יהיה בכך כדי להועיל למאמר זה. ההגדרה המילונית מקבעת מטבעה את המהות הפנימית ואת שאר הרכיבים המגדירים של המידה ומזמינה בכך אין ספור שאלות, קושיות ותהיות המעמידות בספק את נחיצות ההגדרה. זו מן הסתם אחת הסיבות למחלוקת הקשה שבין שווארץ לאבן חיים, שכן שניהם ניסו לאפיין ולהגדיר את מהות הקל וחומר בדרך מילונית. ר' שמשון מקינון, "הראשון שחבר ספר מיוחד לביאור כללי התלמוד" ('ספר כריתות', מבעלי התוספות) לא נפל בפח זה. הוא התחיל את פירושו למידת הקל וחומר בציטוט 'ההגדרה' מברייתת י"ג מידות, שהיא כידוע אינה 'הגדרה מילונית' אלא 'דוגמה מקראית'.
ספרא, ברייתא דרבי ישמעאל
…מקול וחומר, כאיזצד? "ויאמר ד' אל משה: ואביה ירק ירק בפניה, הלוא תכלם שבעת ימים!" קול-וחומר לשכינה, ארבעה עשר יום. דיו לבא מן הדין להיות כנדון: "תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה ואחר תאסף".
הבנת מהות המידה בעבודה זו (ובכך אני הולך בעקבות רבים מן הפרשנים והחוקרים) היא דרך 'ההיקף', כלומר, דרך צורת היישום, הניסוח החזל"י, הרכיבים ו'המודל' הלוגי שעליו היא מבוססת, ולא באמצעות הגדרה אבסטרקטית.
תמונת 'ברברה' (Barbaraׂ)
ביאור: אריסטו ממיין את קבוצת הסילוגיזמים שבאורגנון לארבע קבוצות (=תמונות=Figurs) התמונה הראשונה של ההיקש המושלם: כל a הוא b, כל b הוא c ולכן כל a הוא c, כונתה בימי הביניים בשם Barbara. תמונות נוספות לדוגמה הם : Baroco ׁ ׁ(הנחה כללית, הנחה חלקית שלילית והיקש שלישי חלקי), Celarent (הנחה כללית שלילית, הנחה כללית, והיקש שלילי כללי). בסך הכל קיימים 21 צירופים שונים. במאמרי ההמשך אנו נפגוש את טענת חלק מן החוקרים לפיה הק"ו החזל"י אינו אלא צורת התנסחות אחרת של הסילוגיזם הזה הקרוי 'ברברה'. על טענה זו מגיב באופן חריף ביותר הרב 'הנזיר'.
(תצווה תשעג)
