למהותו של קורבן התמיד
עו"ד אוהד הופמן
פרשת השבוע מצווה את הקרבת קורבן התמיד: "את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".
בהקדמה לספר עין יעקב מובא מדרש המתאר את החיפוש אחר הפסוק המרכזי ביותר בתורה. בן זומא גרס כי זהו "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" המבטא קבלת עול מלכות שמים. בן ננס טען כי "ואהבת לרעך כמוך" המבטא את היחסים שבין אדם לחברו הוא דווקא המרכזי. כאשר טען שמעון בן פזי כי הפסוק המרכזי ביותר הוא דווקא "את הכבש אחד תעשה בבוקר" מיד "עמד ר' פלוני על רגליו ואמר: הלכה כבן פזי".
מה טעם יש בהצבת מצוות הבאת קורבן התמיד כפסוק המרכזי ביותר בתורת ישראל?
ועוד יש להוסיף ולתמוה: את "וביום שמחתכם" שבו נצטווינו (במדבר י') לתקוע בחצוצרות מפרש הספרי לפי גרסתו של ר' נתן כזמן הקרבת קורבן התמיד. מדוע?
הבאת קורבן התמיד פעמיים ביום עלולה להפוך את האירוע לשגרתי מדי. מטעם זה תוקעים בחצוצרות – להן יש כח לעורר את האדם מן התפיסה שהכל קורה כדרך העולם. אי אפשר להישאר אדיש למשמע התרועה ומטעם זה אף נקבע בהלכות תעניות לרמב"ם (פרק א') כי לא זו בלבד שמצוות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על הציבור, אלא שאם לא זועקים ולא מריעים ומניחים ש"ממנהג העולם אירע לנו" – כלשון הרמב"ם: "הרי זו דרך אכזרית".
קורבן התמיד מייצג את הקיום הנסי והבלתי פוסק של עם ישראל – מיום ליום ומדי יום; זהו גם קורבן ציבור שהבאתו מותנית בערבות הדדית של עם ישראל ממנו נאספים השקלים. שמיעת החצוצרות מזכירה את ערכו הנעלה של קורבן התמיד העומד בבסיס התורה כולה – אחדות ישראל וההכרה כי הכל בגדר "מעם ה' היתה זאת". אכן – היא נפלאת בעינינו.
(תצווה תשעט)