ד"ר יצחק קניגסברגבמסגרת התרומה שבני ישראל נצטוו להביא לבניית המשכן, הם סיפקו לעוסקים בהקמתו את התכלת, הארגמן ותולעת השני.
רש"י מפרש (שמות כה, ד): "ותכלת – צמר צבוע בדם חלזון, וצבעו ירוק: וארגמן – צמר צבוע ממין צבע ששמו ארגמן". ומוסיף על זה הרשב"ם : "ותולעת שני – צמר הצבוע בצבע אדום קרוי תולעת. והצבע קרוי שני". בני ישראל נצטוו לתרום למלאכת המשכן סיבי צמר הצבועים בצבעי תכלת, ארגמן ושני. את שלושת סוגי סיבי הצמר הצבועים טוו ביחד עם סיבי פשתן, כדי לייצר את החוטים הצבעוניים, ששימשו במלאכת הקמת המשכן: "שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני – הרי ארבע מינין יחד בכל חוט וחוט אחד של פשתים ושלשה של צמר, וכל חוט וחוט כפול ששה הרי ארבעה מינין, כשהן שזורין יחד, עשרים וארבע כפלים לחוט" (רש"י שם כו',א'). מחוטים אלה ארגו את הבדים ליריעות המשכן, את הפרוכת שהפרידה בין הקודש לקודש הקודשים, את המסך לפתח אוהל מועד, את המסך לשער החצר, וכן את הבגדים לכהן הגדול: חשב האפוד, חושן המשפט והאבנט. גם במעיל הכהן הגדול שהיה עשוי מחוטי תכלת, הופיעו החוטים הצבועים תכלת ארגמן ושני בשולי המעיל, בצורת רימונים.
נשאלת השאלה מה הן המקורות שמהם הפיקו את הצבעים הללו, ששימשו לצביעת הצמר שנתרם למשכן?
מהגמ' בירושלמי (כלאיים פט',א) ניתן ללמוד: "מה שני תולעת דבר שיש בו חיים אף כל דבר שיש בו רוח חיים", כלומר גם צבעי התכלת והארגמן מקורם בחי ( לא בצומח או בדומם) בדומה לצבע השני.
תכלת: על פי מסורת חז"ל, התכלת הופקה מדם חילזון ימי: "תכלת אין כשרה אלא מן החלזון שלא מן החלזון פסולה"
(תוספתא [מנחות פ"ט ה"ו). וכן פוסק הרמב"ם (הל' ציצית) :" ואח"כ מביאין דם חלזון והוא דג שדומה עינו לעין הים".
המחקר ההיסטורי שנערך במאות האחרונות, הצביע על החילזון הימי ארגמון קהה קוצים (MUREX TRUNCULUS) כעל מקור להפקת התכלת בעולם העתיק. חילזון זה מצוי בשפע בקרבת החוף, בעומק מטרים אחדים. הרב הרצוג הציע את החילזון (JANTINA) כמקור להפקת התכלת. בשנת 1988, בעקבות מחקריו של פרופ' אוטו אלסנר ממכון שנקר ברמת גן, יוצר לראשונה פתיל תכלת לציצית מן החילזון ארגמון קהה קוצים, על ידי הרב אליהו טבגר מירושלים. חילזון זה מפריש חומר, שממנו ניתן להפיק את הצבען אינדיגוטין בעל הגוון הכחול.
ארגמן: הוא צבע בגוון סגול-אדום. בדומה לצבע התכלת, גם את צבע הארגמן הכינו מנוזל הגוף של חלזונות ממשפחת הארגמונים: מארגמונית אדומת הפה ומארגמון חד הקוצים (MUREX BRANDARIS), שבהם הצבען העיקרי הוא דיברומואינדיגוטין, מולקולה של אינדיגוטין בתוספת שני אטומי ברום.
בתהליך כימי ניתן להפוך דיברומואינדיגוטין – צבע ארגמן, לאינדיגוטין – צבע כחול (תכלת), על ידי סילוק אטומי הברום, אך ספק רב אם אבותינו הכירו תהליך כימי זה. סביר יותר להניח שהם השתמשו בשני סוגי החלזונות להפקת התכלת והארגמן. ממצאים ארכיאולוגיים, שבהם מצאו מצבורי קונכיות של חלזונות אלה, לאורך חופי הים התיכון, מאמתים את ההשערה שמקור צבעי התכלת והארגמן בחלזונות אלה.
בגדים הצבועים בשני צבעים יקרים אלה נחשבו בגדי מלכות ובגדי שררה למנהיגי העם.
תולעת שני: שני הוא גוון של אדום, המופק מביצי כנימת מגן, עֲפָצִים שעל עצי אלון. משמעות השני כצבע אדום עולה מפירוש הפסוק: "אם יהי חטאיכם כשנים – כשלג ילבינו, אם יאדימו כתולע כצמר יהיו" (ישעיה, א', י"ח).
במחקר, שארך מספר שנים, איתר ד"ר זהר עמר את מיני כנימות הכרמיל (KERMESIDAE) בארץ, דבר שהביא בסופו של דבר לזיהוי כנימת האלון המבוקשת, ולהפיק ממנה את צבע השני, המתאים להגדרת צבע שני – אדום שמקורו בתולעת.
(תרומה תשעה)
