הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)האם חזרנו לנקודת המוצא של פורים, ולמעשה גם לנקודת הסיום של מגילת אסתר ? לכאורה – כן: גם היום ישנו מלך פרס הפועל בדרך שאין העולם יכול להבין; גם כיום חלומו הגדול הוא להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד ושללם לבוז; גם כיום הוא מתכוון לפתח אפשרות הסרה של הטבעת (המגנטית) ולמסור אותה למפעיל הטילים הגרעיניים; גם כיום אנו עצמנו נתונים במצב דומה לזה שהיו אבותינו בימי אחשורוש – באמצע תהליך גאולה וישועה הנתקל בקשיים לא מעטים, ומדובר הן בקשיים חיצוניים של צרי יהודה ובנימין (כבעזרא פרק ד) והן בקשיים פנימיים כמו נישואי תערובת ופער חברתי נורא. האמנם לא קרה דבר במשך אלפיים וחמש מאות שנים ?
שתי תשובות בדבר: קרה ולא קרה. אנחנו לא באותו מקום בו היינו. אנו עצמנו אחרים. הגלות עיצבה אותנו ובנתה בנו אוצרות רוח שאין כדוגמתן; אנו זוכים לחיות כיום בתקופת בה האירה צמיחת גאולתנו, ונפתחו בפנינו שערי שמיים כדי לאפשר את הגלות המלאה והשלמה; אנחנו לא תחת חסות של השלטון הפרסי כי בעלי עצמאות; אנו מקימים במקביל את מרכז לימוד התורה הגדול ביותר שהיה בהיסטוריה, ועוד ועוד. בכל אלה צעדנו ב"ה צעדים גדולים קדימה, ואנו מקווים כי נהיה ראויים להמשך הצעדים הנפלאים האלה והארת גאולת ישראל קמעא קמעא.
מאידך גיסא, גם אנו זקוקים לפורים כדי להזכיר לנו כמה דברים. אסור לנו שיגבה לבנו, ואסור לנו לחשוב כי תמו הימים בהם חס ושלום תמצא האומה הישראלית את עצמה במיצר מחודש. אין אנו יודעים מה העתיד מזמן לנו, ואויבינו סביב רבים מספור, וממשיכים לבקש את הכחדת שם ישראל. העובדה כי אנו צועדים במסלול הגאולה אינה מגינה באופן אוטומטי מפני פורענות העלולה להתרחש. המסר והמוסר של פורים נחוץ לנו אפוא מאוד. חג הפורים צריך לחזק את אמונתנו בשני עניינים. ראשון בהם הוא ההכרה העמוקה בריבונו של עולם המצוי והמסתתר מאחורי פני המציאות, גם כשנראה שהדברים אינם כאלה. במשך שנים רבות מלווה ריבונו של עולם את עמו האהוב בהסתר פנים, ואף אנו שזכינו בהארה מסוימת בעשרות השנים האחרונות לא זכינו בגילוי שם שמיים מפורש. לפיכך פורים מחזק את אמונתנו, שעל אף שאין אנו רואים את הופעת ריבונו של עולם בהארה המוחלטת בה היא יכולה להופיע, הוא מלווה אותנו, והדבר מחייב אותנו באמונה עמוקה ובתפילה עמוקה.
העניין השני הוא הסיבה שהביאה לגאולת פורים. לאמיתו של דבר אין אנו יודעים מה הייתה הסיבה לגאולה. יש הטוענים שהדבר נבע בשל הצום והתשובה שהיו בשושן, אולם עלינו לזכור כי כלל לא כתוב שצום זה היה קשור בריבונו של עולם ובתשובה, ובהחלט ייתכן כי אסתר ביקשה שהם יצומו כדי שהיא לא תחוש שהיא הולכת לבד, אלא תדע שכל הציבור היהודי ניצב מאחוריה. אולם, העובדה כי תחילת הגאולה בפורים הגיעה לאחר "לך כנוס את כל היהודים" אומרת דבר מה משמעותי ביותר, שאנו זקוקים לו היום – הכינוס.
נדגיש: טוב שיש דעות שונות ומחלוקת, וטוב שלא כולם צבועים בצבע אחד. במה דברים אמורים? כאשר כל אחד מכיר בחשיבות הצד השני ובלגיטימיות שלו, ובכך שהאמת האלוקית כה רחבה היא עד שאין היא נכנסת לתוך ארבע אמות מצומצמות. המבחן הגדול של ריבוי הדעות והגוונים טמון בשאלה האם מסוגלים כולם להתכנס יחד למקום אחד, על בסיס הזהות המשותפת שיש לכולנו. זה מקור עוצמתנו, וזה אחד היסודות שחג הפורים בא לבסס.
ביום בו אנו שולחים משלוח מנות איש לרעהו ומצמצמים מעט פערים על ידי מתנות לאביונים נחדש בתוכנו את יכולת ההתכנסות הכלל ישראלית, כחלק מעוצמת יכולת עמידתנו מול האתגרים המזומנים לנו.
(תצווה תשסז)
