אז נכון, הבחירות נדחו, אבל כבר אין פתאים לחשוב שהרבה ישתנה במערכת יחסי שני הביניימינים. את עומק הניכור שביניהם ניתן היה לראות במופעים שלהם אל מול פני האומה. נתניהו דיבר על רצונו באחדות ובאותה נשימה לא החמיץ כל אפשרות לעלוב ב'חליפי'. נתניהו, באותה מסיבת עיתונאים, לא נראה אותו נתניהו בטוח בעצמו כפי שהורגלנו לראות משך השנים. הפעם הוא היה מהוסס משהו, דיקלם מהדף את המסרים שהכינו לו יועציו, ראינו אותו הרבה יותר בטוח בעצמו. למחרת, גנץ עשה פוזה של יותר לא יתן לעלוב בו ובחבריו. הוא כנראה שכח עם מי יש לו עסק. אבל בעיניים שלי, הסיפור כעת הוא לא נתניהו בול גנץ, אלא נתניהו מול בנט. חלק מהפרשנים המוערכים מעריכים כי הנסיקה בסקרים של בנט, לכדי 18-19 מנדטים, היא שהביאה את נתניהו לבלוע את הצפרדע ולהמתין, לפי שעה, (גם מרץ יגיע..) עם הבחירות. ועד אז, נתניהו יעשה כל שלאל ידו כדי להוריד את בנט ומפלגתו בסקרים (עיזבו אתכם מהסקרים במדיה, לנתניהו יש סקרים מקצועיים לא פחות שהוא מזמין) לכדי מספר חד-ספרתי. נתניהו שמע היטב את מקורבי בנט האומרים שבנט הוא המועמד לראשות הממשלה, ומכלל הן אתם שומעים לאוו. אבל עיזבו הכרזות. במידה ונתניהו יעמוד גם הפעם הבאה בראשות רשימת הליכוד, האם זה בטוח שבנט וימינה יצטרפו ל'גוש' של נתניהו, חרף מה שעבר ביניהם בשנתיים האחרונות? האם לא יקרוץ לבנט יותר לחדש את 'ברית האחים' עם לפיד, שנכון לעכשיו רשימתו שנייה בגודלה בסקרים? (הערכה שלי- לא). ואולי, אולי סוף סוף מישהו בליכוד יחליף את נתניהו, ואז גם לבנט את לפיד יהיה קל יותר להצטרף לגוש? כך או כך, נכון לעכשיו נראה כי נתניהו מעדיף להשאיר אפילו את האופציה התיאורטית של רוטציה עם גנץ מול האפשרות שבנט ינסוק אל מעבר ל-20 מנדטים, יצבור ביטחון מולו ואף יאיים על ההגמוניה בימין סביב נתניהו. כל עוד בנט חזק בסקרים, נתניהו צפוי לחרוק שיניים ולשבת ליד ראש הממשלה החליפי גנץ, עם שק כבד של חילוקי דעות בדברים המהותיים כמו מינוי פרקליט המדינה ומפכ"ל המשטרה. מי ימצמץ ראשון בנושאים אלה? מה שברור, שאם גנץ יהיה זה שיתקפל, הוא יכול להתחיל לארוז את חפציו מהלשכה לקראת הבחירות הבאות.
מפה חדשה
ואם בבחירות חדשות עסקינן, אלה שהספירה אחורה אליהן תחל בתום 120 ימי ההארכה שנתנה השבוע הכנסת לעניין התקציב, או במשבר הבא שיקדם לתאריך זה, נראה כי מפת הרשימות שיתמודדו אז, תהיה שונה מזו שהיתה בבחירות האחרונות. כמה וכמה מועמדים פוטנציאלים 'מתחממים' עתה מחוץ לגדר, מתכננים ומתכוננים. ראש עיריית ת"א, רון חולדאי, אמר השבוע בריאיון לליבסקינד-ליברמן בתאגיד 'כאן', כי לו התקיימו הבחירות היום, הוא היה מתמודד בזירה הארצית. למה? כי נוכח מה שקורה היום במדינה הוא חש ש: "אינני יכול יותר". לתחושתי, רבים חשים כך. חולדאי, עם רזומה כמו שלו, בהחלט יכול להיתפס כמועמד ראוי ובא בחשבון למרכז-שמאל. וגם הרמטכ"ל לשעבר אייזנקוט עוד לא אמר לא. בימין? כפי שנראים הדברים עתה- בנט, בנט, בנט. אחת השאלות המעניינות היא האם החיבור שיש לבנט-שקד וחבריהם, נכון לעכשיו, עם סמוטריץ' ומפלגת האיחוד הלאומי שלו היא בגדר 'ריחיים על צווארו' (של בנט) בדרך להיות אופציה רצינית להנהגת הימין (כולל הימין החילוני), או שזה חלק משמעותי מהבייס שלו, שבלעדיו יתקשה להגיע לרמת המנדטים בסקרים אליה הוא מגיע היום. מן הסתם, הרהורים שכאלה עוברים לו וליועציו בראש לקראת יום פקודה.
(כי תצא תשפ)
