יש ברירה?
לא מכיר אדם נורמלי שהיה רוצה להחליף עם חברי הקבינט בכלל ועם ראש הממשלה נתניהו בפרט, נוכח ההחלטות הכה חשובות, הרות גורל ממש, עימהן עליהם להתמודד. אומנם כבר הזכרנו, אבל נחזור על חלקן: החזרת כל החטופים, חזרתם של כ-150 אלף המפונים בצפון ובדרום לביתם בביטחון לשלומם ולגורלם, מיטוט חמאס ועוד הרשימה נטויה.
רבים מאיתנו מסתובבים עם תחושת תסכול, שההישגים הביטחוניים להם ייחלנו מול חמאס, מתמהמהים. כך גם שובם הביתה של 136 החטופים. הורגלנו לזבנג וגמרנו, ובינתיים אנחנו מרגישים יותר את הזבנג כלפינו – כמעט בכל יום 'הותר לפרסום', וביום שני השבוע הותרו לפרסום 24!!! חללים יקרים ואהובים. נורא. מפרוץ המלחמה גם יש אלפי חיילים פצועים, מה לא.
רבים מאיתנו כואבים את זה ופחות מתייחסים למכות העצומות שצה"ל מכה את חמאס מזה ואת חיזבאללה מזה. זה לא סותר, אבל גם אינו מנחם. ובכל זאת, מה שאני מנסה להציב מול עיניי הוא שאנחנו בעיצומה של מלחמת אין ברירה, על כל המחיר הכבד שלה. תוצאותיה של המלחמה הזו יקבעו את עתידה של המדינה הזאת בעשורים הבאים. לא רק של מה שכונה עד לאחרונה 'יישובי עוטף עזה'.
אם נזייף, אם נפגין חולשה, אם לא נכה בטרוריסטים האלה עד חורמה, לא יהיה לטרלול הזה סוף. עוד סבב ועוד סבב. הגיע הזמן לשים לדבר הזה סוף, ונראה כי יש במדינה קונצנזוס מלא לכך (למעט הסתייגות של חלק, הדורשים עסקת חטופים קודם לסיום העבודה מול חמאס). תוצאות המלחמה הזו ייבחנו היטב לא רק בידי מה שיישאר מחמאס – ונקווה שלא יישאר כלום – אלא גם בידי כל אויבינו הקרובים והרחוקים, ואיראן בראשם.
תוצאות המלחמה הזו יקבעו לשנים רבות את תדמיתה של ישראל בעולם. אני אישית מבין קטן מאוד בביטחון, אם בכלל, אבל בניתוח קר מזדהה לחלוטין עם הדרישה ללכת מול חמאס בכל העוצמה (והתחכום), לא לעצור באמצע ולהמשיך עד לניצחון. ובעניין החטופים, אני מתפלל ומייחל לכך שהערכת גורמי הביטחון לפיה ככל שיגבר הלחץ הביטחוני על חמאס, 'ייאות' סינוואר לעסקה גדולה על החטופים, אכן נכונה ותתממש עכשיו. עדיף אתמול. מהפרסומים של הימים האחרונים מתרשם שמשהו מתרקם.
ביחס לזירה הצפונית, אני מקווה שמקבלי ההחלטות יודעים טוב ממני לנתח ובעיקר להיערך. מה שבטוח, שיותר מתמיד נכון לכוון חזק בתפילה: "ושלח אורך ואמיתך לראשיה, שריה ויועציה ותקנם בעצה טובה מלפניך".
מחאות – בכל מחיר?
אל ישיבת ועדת הכספים של הכנסת נכנסו ביום שני כמה עשרות בני משפחות החטופים ושלטים בידיהם, ובמשך דקות השמיעו קריאות להחזרת החטופים. "אתם לא תשבו כאן כשהם יושבים ומתים שם!", צעקו. הישיבה הופסקה/פוצצה.
דקות ספורות אחרי שצילומים מהכאוס בישיבה הופצו החוצה, הם החלו לככב ברשתות הפלשתיניות. חגיגה לעיניים של אויבינו. לא בטוח שזה קידם במשהו את המטרה של המשפחות, המטרה של כולם. ולביקורת הזו אני מוסיף: בכל זאת, 'אל תדון חברך'. אני לא אם הייתי נוהג אחרת, לו היה מדובר בבני. עדיין מחאה סבירה. ומחוץ לכנסת, כמה עשרות פעילי שמאל חסמו בגופם את הכניסות למשכן. המשטרה פינתה אותם תוך שימוש בכוח לאזור שבו מותר להפגין. גם בסדר.
ומחאה שבעיניי מאוד לא בסדר: לוחמים במילואים, ששוחררו בתחילת השבוע אחרי לחימה של שלושה חודשים ברצועת עזה, תלו שלטי מחאה על 24 רכבי האמרים צבאיים, שעה שעשו דרכם לבסיס צאלים להשתחרר, עם הכיתוב: "גם אותנו שחררו בלי להכריע". (האות ל עוצבה כ-ל של הליכוד). מאחורי המפגן הזה, שכמובן צולם והפך לוויראלי ברשת ובערוצי הטלוויזיה, עמד פעיל ימין-ימין, שאף התגאה בכך.
בעיניים שלי, נכון יותר היה לחכות עם המחאה עד שישתחררו, ובטח לא לתלות את שלטי המחאה על רכבים צה"ליים. זה כבר ממש להכניס את המחלוקת לתוך צה"ל. כשנוהגים ככה, לא בטוח שאותה אחדות מופלאה ששררה בלחימה עתה, תוכל להמשיך. עם מדים – אין מחלוקות; על אזרחי – חופשי (ואין בדבריי משום התנגדות לעצם הטענה שבפי החיילים המוחים). והדבר שהכי מפחיד זה, שפעולה מעין זו היא רק פרומו למה שצפוי כאן בשוך הקרבות. ד' ירחם.
ושוב, גיוס חרדים
אחד הלקחים הברורים מהמלחמה הנוכחית הוא שיש הכרח להגדיל את הצבא. יותר חיילים (וחיילות). הכורח הזה נובע לא רק מנפילתם של יותר מ-500 חיילים במלחמה הארורה הזו (כולל במתקפת הטרור ביומה הראשון), ומפציעתם של אלפים מהם, שרבים מהם יישארו נכים לכל חייהם – אלא גם משינוי התפיסה המתבקש: מצבא קטן ומתוחכם לצבא גדול, כולל הגדלת חילות השריון, התותחנים וכדומה. כמו גם הצרכים המבצעיים והביטחוניים הנגזרים ממסקנות המחדל שהיה עד פרוץ מתקפת חמאס, ובכלל זה הרבה יותר כוח אדם לוחם המגן על גבולות המדינה. לא להסתפק באמצעים טכנולוגיים 'חכמים'.
אז איך מביאים להגדלת הסד"כ? בכמה דרכים: נראה שיחזירו את השירות הסדיר לשלוש שנים מלאות; הצבא הקדים את גיוס אוגוסט המתוכנן (יוקדם גיוסם של תלמידי מכינות, לדוגמה) למרץ הקרוב; נראה שיאריכו את גיל המילואים ביחידות השדה בעוד שנתיים-שלוש וכדומה.
ומה עם גיוס החרדים? אז ככה. שלא כמו הרושם שניסו לצייר לנו בתחילת המלחמה, גם בעקבות המלחמה אלה לא נוהרים ללשכות הגיוס. בטח לא הצעירים בני ה-18 שבהם. המרחק בין התנדבות מופלאה בזק"א ודומיה, הקמת מנגלים לחיילים וכדומה, לבין לבוא בשערי בסיס הגיוס כדי להתגייס לצבא לשלוש שנים, הוא עדיין גדול מאוד. מאוד מאוד. כדי שזה יקרה, זה מחייב שינוי דרסטי בתפיסת העולם החרדית, הבנה והכלה לנושא מצד ה"גדויילים" (הערכה שלי: אין סיכוי).
אם נזייף, אם נפגין חולשה, אם לא נכה בטרוריסטים האלה עד חורמה, לא יהיה לטרלול הזה סוף
נזכיר, חוק הגיוס עומד ומחכה במערכת הפוליטית לחקיקה אחרי כל הדחיות שבג"ץ אפשר. אף שניתן לגייס בכפייה (כפי ש'אנחנו' מחויבים בגיוס, בין אם נרצה ובין אם לא), ברור שלאחר שהחרדים נהנו לאורך שנות המדינה מהפטור מגיוס, לא נכון וגם לא יעיל יהיה לכפות זאת עליהם בחוק, עם ענישה קשה למתחמקים.
אז מה כן? איך מביאים את החרדים לעשות את המעשה המוסרי המתבקש ולשאת בנטל עם כולם? שר הביטחון יואב גלנט מינה בשבוע שעבר את מפקד חיל האוויר לשעבר, האלוף (במיל') אליעזר שקדי, לתפקיד פרויקטור גיוס ושילוב חרדים בצה"ל. שקדי היה מיוזמי פרויקט "שחר כחול", לשילוב חרדים בחיל האוויר, בעת שכיהן כמפקד החיל –פרויקט הנחשב עד היום להצלחה גדולה .האם יהיה בכוחו לשנות את תפיסת העולם של מנהיגי החרדים? לענ"ד, אין סיכוי שיזיז אותם ולו מעלה אחת על הסקאלה.
נו, אז? באוגוסט 2013 קיימה הוועדה המיוחדת לשוויון בנטל של הכנסת, בראשות חה"כ איילת שקד, דיון בפרטי הצעת חוק השוויון בנטל. את צה"ל ייצג בדיון תא"ל גדי אגמון, שאמר: "יש אלפים שלא לומדים בישיבות, אבל אין ברשותנו מנגנון שיאפשר לזהות אותם כדי לכפות את גיוסם. אני רוצה לדעת איך יכול להיות שראש ישיבה, שהוא מנהיג רוחני ודתי, חותם על הצהרות שקר". מה שנקרא, האמת בפנים!!!
בעיניים שלי, זה הנושא והוא המפתח לפתרון משמעותי – הצעירים החרדיים בני 18-20, שאומנם רשומים בישיבה, אבל בתכל'ס לא באמת לומדים ולו כמה שעות טובות ביום. ויש המון כאלה. איך אני יודע? אני רואה אותם מסתובבים בקניונים, עובדים בעבודות שונות, מטיילים (גם בחו"ל). גם ראשי הישיבות יודעים זאת, וגם המנהיגים הפוליטיים. איך אני יודע שהם יודעים? קראו מה הם אמרו אז בוועדה בכנסת; ח"כ משה גפני (יהדות התורה) אמר בין השאר: "מבחינתי כל מי שאיננו לומד תורה יומם ולילה, נכון שיתגייס". ח"כ מאיר פרוש (יהדות התורה) אומנם תקף את הצעת החוק, אך אמר "אף אחד מחברי הכנסת החרדים איננו מגן על מי שמקבל את הדיחוי להתגייס, ובכל זאת איננו לומד תורה. הבעיה היא מה נעשה אם נגייס את כל מי שאינו לומד, ובכל זאת לא נעמוד במכסות שהחוק דורש מאיתנו". בהבנה שלי, אין לו בעיה לגייס את מי שאינם לומדים. ח"כ אריאל אטיאס (ש"ס) אמר: "יש קונצנזוס בין כל חברי הכנסת החרדים שיושבים כאן בחדר שלא להגן על מי שאינו לומד. מי שאינו לומד, שיתגייס". אז, מה הבעיה?
בעיניים שלי, יתכבדו ראשי הישיבות, העסקנים והפוליטיקאים של הציבור החרדי, לעמוד בראש קמפיין בציבור החרדי לגיוסם של אלה שרק מתחזים ללומדים. בעיניי זה ווין-ווין סיטואיישן. הם אלה שצריכים להוביל את גיוסם לצה"ל של כמה אלפים בחורים טובים חרדיים, שמה לעשות, לימוד הגמרא יומם ולילה לא מסתדר להם טוב בראש. זה קורה במשפחות הכי טובות, לא רק בחרדיות. בצה"ל הם יכולים להיות חיילים ומפקדים מעולים.
ואם (כצפוי) הם לא ירימו את הכפפה? לענ"ד, גיוס כפוי לא ילך. התניית הטבות כלכליות של המדינה בשירות צבאי היא צעד הכי מוסרי והכי מתבקש שיש. איך אמר פעם ביבי (בהקשר אחר)? "ייתנו? – יקבלו, לא ייתנו – לא יקבלו". כמובן הכל כאן פוליטיקה, ההזדקקות במפלגות החרדיות לצורך הקואליציה.
לענ"ד, דווקא בימי מלחמה אלה, נכון לתבוע מכל המפלגות הציוניות התחייבות שלא יצרפו לקואליציה (גם אם הרכבת הממשלה תוטל עליהן) מפלגה חרדית שלא תתחייב מעשית להביא לגיוסם, לכל הפחות, של אלפי הצעירים החרדיים שלא באמת לומדים, אך נהנים מהפטור ומההטבות כאילו הם מרנן ורבנן שליט"א.
