משנכנס אדר

הרב אלעזר אהרנסון, ראש ישיבת ההסדר חולון

משנכנס אדר מרבים בשמחה, ומשנכנס אדר יש עניין גם להרחיב ולעסוק בענייני החודש ובענייני הפורים. חג הפורים נקרא כך על שם הפור – הגורל שהפיל המן, ועל פיו קבע את יום השמדת עם ישראל דווקא לתאריך י"ג באדר: "ויכתוב מרדכי את הדברים האלה, וישלח ספרים אל כל היהודים… לקיים עליהם להיות עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר ואת יום חמישה עשה בו בכל שנה ושנה… על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור, על כן, על כל דברי האיגרת הזאת" (מגילה ט, כ-כו). ויש להבין מדוע באמת נקרא החג על שם הפור, הגורל, שלכאורה היה דבר מאוד שולי בכל הסיפור. העיקר היה הסייעתא דשמייא שהייתה לאסתר ולמרדכי, או אולי מסירות הנפש של אסתר, או ההצלה מהגזירה הנוראה של המן הרשע, וכו' – מדוע תופס הפור מקום כל כך מרכזי, ומדוע הוא נקרא בלשון רבים 'פורים'? אם כבר, ראוי לומר 'חג פור', ולא 'חג פורים'…
שאלה זו מתחברת לשאלה נוספת: מפורש במגילת אסתר שלאחר שהמן כבר שכנע את המלך אחשוורוש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, הוא מפיל פור "בחודש הראשון הוא חודש ניסן בשנת שתים עשרה למלך אחשוורוש", והגורל נופל על חודש אדר – רק בעוד אחד עשר חודשים! כיצד המן מסוגל להתאפק? האם הוא לא רוצה כבר להשמיד את מרדכי ואת כל עמו? מדוע שווה לו לחכות אחד עשר חודשים? התשובה לשאלה זו היא כמובן שהמן מאמין בגורל, הוא מאמין שאם הפור נפל על חודש אדר אזי זהו החודש היחיד שבו באמת הוא יוכל לפגוע בעם ישראל, כי חודש זה מוכן ומזומן לפורענויות לעם ישראל.
אנו מגחכים באירוניה – וכי אדר הוא חודש מזומן לפורענויות? להיפך, אנו רגילים שאדר הוא חודש של סימן טוב לעם ישראל, ואדם מישראל שיש לו דין עם גוי קובע אותו במיוחד לחודש אדר כדי שיזכה בדינו… לכאורה ברור לנו שהמן טועה ובגדול בגורל שהוא מפיל.
נראה שבדיוק כנגד תחושה זו מכנים מרדכי ואסתר את החג בשם 'פורים' – ללמדנו, שהמן צדק לחלוטין מבחינתו: חודש אדר הוא אכן חודש בעייתי מבחינת גורלו של עם ישראל, הוא חודש שמזומן חלילה לפורענויות ואבל לעם ישראל; אלא שבאותה המידה מזומן החודש גם ל"ונהפוך הוא", גם להפוך את כל הצרות לישועות, את כל הפורענויות לחגים ולשמחות. לא במקרה אומרת המגילה "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב", החודש באמת הופך מיגון לשמחה, שכן בתחילה הוא ראוי ליגון ולאבל, ורק לאחר התשובה, התפילה והמעשים הטובים של עם ישראל, הופך החודש לחודש של אורה ושמחה וששון ויקר. לכן נקרא החג 'פורים' בלשון רבים – יש כאן שני גורלות, גורל ראשון לפורענות, וגורל שני כאשר הוא מתהפך לטובה – שני גורלות אלו קיימים בחודש אדר, וזה בידיים שלנו – אנחנו אלו שצריכים "לעשות אותם ימי משתה ושמחה", להפוך את הגורל מרעה לטובה על ידי תשובה, מעשים טובים ותפילה.
בבחינת 'מתלמידי יותר מכולם', אמר לי תלמידי צבי נתנאל הי"ו שמכאן ניתן לראות גם את עומק ההשוואה בין חג הפורים ליום הכיפורים, שנאמר עליו 'כיפורים – כפורים', שגם בו ישנם שני גורלות – "גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל". ובאמת לכאורה אין צורך בשני גורלות, ומספיק גורל אחד לה', וממילא השעיר השני הוא לעזאזל; מדוע איפוא אומרת לנו התורה לקחת דווקא שני גורלות? נראה שגם ביום הכיפורים רומזת לנו התורה את עניין שני הגורלות, שגם גורל של פורענות אפשר להפכו לגורל לטובה, גורל לה', על ידי כוח התשובה.
שני יסודות גדולים אנו למדים מכאן: ראשית, שניתן על ידי תשובה ותפילה ומעשים טובים לקרוע את רוע הגזירה ולבטל גם גורל שהושת על עם ישראל; ושנית, שגם דברים שנראים לנו כרעים ושליליים – ניתן להפוך אותם לטובה, בבחינת 'אהפכא רע לטוב', ולמתק את כל המרירות שבחיים ובעולם על ידי ההתבוננות בהם שאין בה רע כלל אלא רק למראית עין, ורק באופן זמני כל עוד לא הצלחנו להפכם לטובה.
(פקודי תשסח)