הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)מחלוקות בהלכה הן חלק בלתי נפרד מעולם ההלכה. הקביעה בחז"ל כי "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" מלמדת כי אין תורתו של הקב"ה מתכנסת לשביל צר אחד בלבד, אלא שיש בה היבטים שונים וצדדים שונים, וכלשון הריטב"א "כשעלה משה למרום לקבל התורה הראו לו על כל דבר ודבר מ"ט פנים לאיסור ומ"ט פנים להיתר, ושאל להקב"ה על זה, ואמר שיהא זה מסור לחכמי ישראל שבכל דור ודור, ויהיה הכרעה כמותם". בדיוק לשם כך נוסדה הסנהדרין, שתהיה המקום בו יבואו לידי ביטוי הדעות כולן, והלכה תצא מהכרעה של כלל הדיינים בבית הדין שבירושלים, וזאת לאחר שיהיה דיון וצדדים שונים יבואו לידי ביטוי בו.
בתחומים מסוימים אנו עדיין נמצאים בחורבן. אחד החורבנות הגדולים הוא מה שצפו חז"ל "שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד" (שבת קלט ע"א). בשל כך אין מוסד מכריע בהלכה. המחלוקות בהלכה כיום אפוא אינן רק מחלוקות בשאלות הלכתיות אלא מחלוקות בשאלה למי ניתנה הסמכות להכריע. גם המחלוקת בענייני גיור, שהיא לגיטימית כשלעצמה, התהפכה: המחלוקת אינה בשאלה מיהו יהודי אלא בשאלה מיהו רב. את השאלה הזו מנסות קבוצות מסוימות להכריע בכוח, ולא בדיון הלכתי של ממש. מדובר באלימות המחלחלת לדיון הלכתי, ומחירה של זו עלול להיות כבד מאוד. מי שמנסה לכפות את ההלכה באלימות כמו שמתחולל עתה ברחוב החרדי – לא יצליח.
אנחנו חייבים ללכת לאור ההלכה. מן הבאים להתגייר חייבים לתבוע את מה שההלכה מחייבת אותם. אין טעם של ממש לגייר את מי שאינו ראוי לגיור, ולעשות מעשים שאין להם משמעות הלכתית. אנחנו חייבים ללכת לאור ההלכה, ועל כן במקביל חובה עלינו להקפיד מאוד על ההלכה, האוסרת אונאת גר בהיקפים עצומים של אזכורים. כל מי שמתייחס אל מי שההלכה כן מכירה בו כגר בצורה מזלזלת, אינו מסכים להשיא אותו או לרשום אותו לנישואין, או תובע ממנו גיור לחומרא – מסתכן בהליכה מנוגדת לחלוטין לדרכה של תורה. אנו חייבים ללכת לאור ההלכה המחייבת אותנו לעשות את כל שניתן כדי למנוע נישואי תערובת – כל חומרא שאינה הלכתית בתהליך הגיור אינה חומרא. זו טעות אופטית. היא קולא נוראה. היא זו שמביאה לידי טמיעת גויים בתוך החברה הישראלית, המקבלת אותם בצדק בזרועות פתוחות, שכן הם הופכים להיות חלק בלתי נפרד ממנה. דווקא ההחמרות הלא הלכתיות מביאות באופן פרדוכסלי לריבוי עצום של נישואי תערובת.
מה שמתחולל בסוגיית הגיור אפוא נוגע לכל אחד ואחד מאתנו. דמותה של ההלכה תוכרע כאן; שאלת האחריות לאומה הישראלית ולשלשלת התורה תוכרע כאן; החובה שלנו כלפי אותם אלה שחיים בתוכנו ורוצים להיות יהודים ומתכוונים לעמוד במה שההלכה דורשת כדי להיכנס לעם ישראל – תוכרע כאן. זוהי שאלה של זהות, וכשעולה שאלת זהות חייבים הכל להתגייס כדי לעצב את הזהות ההלכתית והלאומית שלנו. האחריות שלנו לכלל ישראל, לתורה, למוסר ולצדק מחייבת אותנו ללכת בדרך היסודית של הגיור – הצטרפות לקבלת התורה ולעם ישראל. אנו לא יכולים לאפשר מציאות מחפירה של גרים שהתקבלו על ידי בתי דין הלכתיים לעם ישראל – ונושאי תפקידים הלכתיים אינם מקבלים אותם, דוחים אותם מכלל ישראל, עוברים על אונאת גר, ומסכנים אותנו בריבוי נישואי תערובת. נתגלגלה לידינו אחריות גדולה ואנו חייבים למלא אותה.
(ויקהל תשעא)
