כיצד חוגגים?

הבחנה חדה נדרשת בין ההתקרבות וההתעלות הדתית ובין ניצולה לפעולה יצרית מדרדרת

איך נראית מסיבה גדולה? כיצד חוגגים אירוע שמבקשים לציין? הדבר כמובן תלוי מאוד את מי שואלים, ועל איזו תרבות מדובר. בפרשתנו מתואר יום חג של ממש – שהתרחש סביב עגל הזהב. אנחנו בדרך כלל מדגישים את הליבה של חג העגל, ובזים לאומה שהלכו שולל אחר עגל הזהב. אולם, כדאי לתת את הדעת גם לדרך שבה הוא נחגג: "וירא אהרן, ויבן מזבח לפניו, ויקרא אהרן ויאמר חג לה' מחר. וישכימו ממחרת, ויעלו עולות ויגישו שלמים, וישב העם לאכל ושתו, ויקמו לצחק" (שמות לב ה-ו). גם משה רבנו מלמד כי הוא התבונן הן על התוכן והן על הצורה: "ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחלת" (שם יט), קודם ששבר את הלוחות.

החג הוא חג דתי. הוא התפרש על ידם כחג לה'. מגמתו של אהרון בכינון החג הזה זכתה לביאורים רבים, אך לענייננו אין צורך להיכנס למטרתו של אהרון, כיוון שהפסוק העוסק בחגיגה אינו מזכיר את היותו חלק מהחגיגה, והוא מלמד אותנו להתמקד בקהל החוגגים. בתחילת הדברים נראה כי מדובר אכן בצורה ראויה לציין אירוע דתי, שנתפש על ידי המשתתפים בו כמכוון לריבונו של עולם: ההשכמה בבקר, כפי שאירעה בהר סיני; הקרבת עולות לעגל, כפי שראוי לעשות; הגשת השלמים – שאף היא חלק בלתי נפרד משלום משולש – בין האומה, כהניה (או כהני העגל) והעם. אחד ההופעות המיוחדות בהלכות הקורבנות היא אכילת השלמים על ידי מביאיהם, וריבונו של עולם מארח אותנו כביכול על שולחנו. אכילה בדרך כלל קשורה גם בשתיית יין, שאף הוא חלק בלתי נפרד מצורת העליה למקום הקודש, כפי שאנו מוצאים לדוגמה בתיאור משפחת אלקנה בבואה למשכן שילה: "ותקם חנה אחרי אכלה בשילה ואחרי שתה…" (שמו"א א, ט), ולא ניתן למצוא ביקורת כלשהי על כך.

ברם, המילים האחרונות בפסוק מאפיינות את צורת החגיגה, שתופיע גם בהמשך: "ויקומו לצחק". גם כאן, נחלקו ראשונים בהוראת הביטוי, וראשון להם הוא רש"י: "לצחק – יש במשמע הזה גילוי עריות כמו שנאמר (בראשית לט) "לצחק בי", ושפיכות דמים כמו שנאמר (שמואל ב) "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו" – אף כאן נהרג חור. אפיון אחד של החגיגה הפסולה הוא גלישתה להפקרות בתחום העריות. בשעה שגדלה ההתלהבות, ואפילו זו הדתית, היא מלהיטה ומדליקה את כל העוצמות הוויטאליים של האדם. הבחנה חדה נדרשת בין ההתקרבות וההתעלות הדתית ובין ניצולה לפעולה יצרית מדרדרת. זו הסיבה שחכמינו הקדמונים הפרידו בין גברים לנשים בבית המקדש. אפיון שני של החגיגה הפסולה היא ההתדרדרות להפקרות בחיי אדם, בהריסת חומות הזהירות, ובהתנפלות שיכורת יין על האחר.

ללמדך, שמצורת המסיבות והחגיגות ניתן ללמוד הרבה מאוד על ליבת היסוד שלהן. וזהו אחד האתגרים המשמעותיים בעת שפורצת התלהבות גדולה, והשמירה הרבה הנדרשת בעת הזו.

(כי תשא תשפ"ג)