גסטרונומיה של מקלות

כולנו זוכרים את סיפורי יציאת מצרים בציוריות וצבעוניות, גדלנו עליהם, המחזנו אותם והושפענו מגבורתם ותעוזתם של משה רבינו ואהרן אחיו, בשם ה' ששלחם. אחד הסיפורים "העסיסיים" מקבוצה זו הוא ההופעה של מטה אהרן אל מול מטות החרטומים (שמות ז, י-יב):
"וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיַּעֲשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין. וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן. וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם".
חז"ל מלמדים אותנו שלא נס פשוט היה כאן, שהמטה שנהפך לתנין בלע את תניניהם של החרטומים שנוצרו מתוך מטותיהם. כך בתלמוד הבבלי שבת צז, א: "ויבלע מטה אהרן את מטתם אמר רבי אלעזר: נס בתוך נס". הרחבה לדרשת ר' אלעזר מצויה בשמות רבה (ט, ט):
"אמר ר' אלעזר: נס בתוך נס. מלמד שחזר המטה לברייתו ובלע אותן. כשראה פרעה כן תמה ואמר: מה אני עושה ומה אילו יאמר למטה: בלע לפרעה ולכסאו – עכשיו בולע אותי? אמר ר' יוסי בר' חנינא: נס גדול נעשה במטה, שאף על פי שבלע כל אותן המטות שהשליכו, שהיו רבים לעשות מהם עמודים, לא הועבה. וכל מי שהיה רואה אותו היה אומר: זה מטה אהרן. ומכאן שהיה מטה אהרן סימן טוב לעשות בו נסים ונפלאות לדורות".
פירוש נאה זה, שנסמך על כך שהכתוב ברר את מילותיו ולא כתב שהתנין של אהרן בלע את התנינים האחרים, כי אם שמטה אהרון בלע את מטותם, מובא בספקנות רבה בידי ר' אברהם בן עזרא:
"זה פלא שני (לעומת הראשון, שהמטה הפך לתנין), שבלע מטה אהרן מטות החרטומים ולא נמצאו. וקראו מטה אהרן, כי כן היה בתחלה. וישועה אמר, כי אחר ששב בלע מטותם, וזה פלא גדול".
ראב"ע נמנע מלפרש כמו המדרש, ומסביר שהתנין שבלע את התנינים האחרים נקרא "מטה אהרן" לא מחמת שהיה באותה עת מטה, כי אם על שם תחילתו. זאת ועוד, את הפירוש המדרשי אותו ראינו לעיל מייחס ראב"ע לישועה בן יהודה, פרשן ומנהיג רוח קראי מפורסם, ותמה עליו!
אולם, האוצר הגדול שנגלה לעינינו בפירוש פסוק זה טמון במדרש שנוי במחלוקת, שגם ביחס אליו גיבורינו הוא ראב"ע. תחילה עלינו לשאול מה הניע את ראב"ע לצאת בכזו חריפות כנגד פירוש נאה משל המדרש, ולייחסו לחכם הקראי?
דומה שהדברים נעוצים ברמז שמגלה לנו הפרשן האשכנזי ר' חיים פלטיאל, מאחרוני בעלי התוספות (פירושיו לתורה נוספו לאחרונה לפרוייקט השו"ת של אונ' בר-אילן):
"בשביל כך מטה אהרן בלע מטותם, לפי שאמר בלעם למשה אם יכול מטך לבלע מטותינו ונדעה כי רוח א-להים בך, ואם לאו – חרש אתה כמונו. והשליכו איש מטהו ארצה כבראשונה, ויבלע מטה אהרן את מטותם, בדברי הימים של משה".
הפירוש הזה נסמך על פירוש המדרש ומרחיב אותו, ולפיו בליעת המטות באה אחרי שהפכו בחזרה למטות ופסקו מהיות תנינים. אולם, הוא מוסיף אלמנט חדש – נוכחותו של בלעם (שנבעה כנראה מהשימוש של התורה במילה "ויבלע"). אולם, מעניינת אותנו אחרית דבריו שחל ר"ח פלטיאל – "בדברי הימים של משה".
כוונתו היא למדרש שמופיע בעולם התורה למעלה ממאה שנים לפניו (הודפס לראשונה בקונסטנטין-איסטנבול, רע"ז – 1516 למניינם), המכיל ידיעות רבות על משה רבינו ועל מהלך חייו, כשמו כן הוא. כך מובא שם (ט, ב – י, ב, מהד' פריז שפ"ח), ואני מצטט מהמדרש מחמת נדירותו, ויופי הסיפור שבו:
"ואחר כן באו משה ואהרן מצרים ויבאו אל בית פרעה, והיו בשער פרעה שני כפירים, ולא היה שום אדם יכול להתקרב ולבא אל שער המלך מפחדם לפי שהיו טורפים למי שרואים עד שיבאו אומני הכפירים ויסירו אותם. ובעת ששמעו שבאו משה ואהרן שומרי הכפירים התירום, ויניחום על פתח השער בעצת בלעם הקוסם, ובעצת חרטומי מצרים. ובבא משה ואהרן לפתח השער, ויט משה את מטהו על הכפירים, ושמחו לקראתו, ויבאו אחריו והיו שוחקים לפניו […]
ויאמר בלעם אין אלו כמונו, ועתה שלח לקרוא אותם ונוכחה יחדיו לפניך. וישלח לקרוא להם ויבאו הם וזקני ישראל לפני המלך […] ויאמר להם פרעה ומי הוא אשר יאמין אתכם? ויבא משה ואהרן ויעשו כן כאשר צוה ה', וישלך אהרן מטהו לפני פרעה ולפני עבדיו ויהי לתנין […]
ויקם התנין של אהרן לבלוע לתניני החרטומים ויבלעם, ויען בלעם וחרטומיו אין זה פלא ותימה וגוזמה מתניניך שבלע התנינים שלנו, כי חוק בכל העולם שחיה בולעת חיה אחרת. אם תרצה שנדע כי רוח א-להים – השלך מטך לארץ, ואם מטך בעודנו עץ יבלע למטנו בעודה עץ, נדע כי רוח א-להים בך. ויעשו כן, וישליכו איש מטהו ויהיו לתנינים, ואחר ששבו כעצים בלע מטה אהרן את מטותם".
כעת, צריך להבין מה התסיס את ראב"ע נגד פירוש חז"ל. לענ"ד הבעיה נעוצה במדרש שאותו הבאנו כעת. כך כתב ראב"ע בפירושו לפרשת שמות (שמות ד, כ): "ואל תסמוך אל דברי הימים של משה, כי הבל כל הכתוב בו!". ובאותה נימה, ובחריפות גדולה עוד יותר, בפירושו הקצר לשמות א, ז: "ומה שנכתב בדברי הימים של משה הבל הוא, איננו מספרי הקדש, ולא מדברי קבלה" (עיין עוד שם).
שמא איבתו וחשדנותו של ראב"ע כלפי מדרש מאוחר זה גרמה לו לגלות עוינות כלפי הפירוש המדרשי? זאת ועוד, ראב"ע הקפיד, כר' אלעזר בתלמוד, להצביע על שני נסים ("נס בתוך נס"), הן ההפיכה לתנין והן הבליעה, וממילא להרחבה ולפרשנות המופלגת שמובאת בשמות רבה לא נצרך, ואין באי-קבלתם משום התרסה כלפי האמורא ר' אלעזר, שאמר את דבריו בנוסח מקוצר, ולא כמובא במדרש.
כל אלה נאמרים על דרך אפשר, להציב הנעקש והמופלא במיושר, ולא תהא תורת בן עזרא כְּזר, תמורת בן פדת רבי אלעזר.
(וארא תשעב)