סמכות הורית – חובה!

רבים סוברים שיש לחלק את עשרת הדברות לשני חלקים מרכזיים: חמש ראשונות מתמקדות במצוות שבין בין אדם למקום ומצד שני חמש האחרונות מתמקדות במצוות שבין אדם לחברו.
לפי חלוקה זו מצות כבוד אב ואם שייכת לסוג המצוות שבין אדם למקום. במחשבה ראשונה מיקומה בין המצוות שבין אדם למקום מעורר קושי. הצורך לכבד את ההורים נובע מהצורך לפרוע חוב מוסרי ולכבד במי שטיפל בנו כל השנים. כל מי שמתעלם מחובה זו הוא כפוי טובה וכך מסביר ספר החינוך (מצות עשה לג). אולם הרמב"ן על התורה מציין כיוון שונה וזו לשונו: 'הנה השלים כל מה שאנו חייבין בדברי הבורא בעצמו ובכבודו, וחזר לצוות אותנו בעניני הנבראים, והתחיל מן האב שהוא לתולדותיו כענין בורא משתתף ביצירה, כי השם אבינו הראשון, והמוליד אבינו האחרון'. ההורים הם שותפים ליצירתו של האדם. לכן כשם שמצוה לכבד את האב הראשון שהוא הקב"ה כך יש מצוה לכבד את האב האחרון – ההורים. אולם אפשר לומר הפוך. החיזוק בכבודו של הקב"ה מגיע דוקא ממצות כבוד אב ואם. המטרה המרכזית במצוות כבוד אב ואם היא לא להיות כפוי טובה לאלו שטפחו וגידלו אותנו. המסר הזה מחזק את חובתו של יציר כפיו של הקב"ה לכבד את בוראו ולא להיות כלפיו כפוי טובה. אם כן מצוות כבוד הורים מעודדת ומחזקת את המצוה לכבד את הקב"ה. תשתית לתפיסה זו ניתן למצוא באגדה שמופיעה במסכת קדושין (לא ע"א)
'דרש עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה, מאי דכתיב: יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך? מאמר פיך לא נאמר אלא אמרי פיך, בשעה שאמר הקב"ה: אנכי ולא יהיה לך, אמרו אומות העולם: לכבוד עצמו הוא דורש, כיון שאמר: כבד את אביך ואת אמך, חזרו והודו למאמרות הראשונות'
המדרש מתאר תהליך מעניין. בראשונה סברו אומות העולם, שהקב"ה מבקש את כבוד עצמו אולם לאחר שהתבשרו שיש לכבד את ההורים חזרו בהם והסכימו שיש צורך לכבד גם את ה'. והטעם לכך 'שלשה שותפין הן באדם: הקב"ה, ואביו, ואמו. (קדושין ל ע"ב)
אף הרמב"ם בחר לערוך השוואה בין כבודו של הקב"ה לכבודם של ההורים. זאת ועוד, הרמב"ם בוחר למקם את הלכות כבוד ההורים בתוך הלכות ממרים הכוללות את החובה לציית לסמכות עליונה, ובתוכה את בית הדין הגדול, שתפקידם למסור את התורה שבעל פה.
וכך פותח הרמב"ם:
כבוד אב ואם מצות עשה גדולה וכן מורא אב ואם שקל אותן הכתוב בכבודו ובמוראו, כתוב כבד את אביך ואת אמך וכתוב כבד את ה' מהונך, ובאביו ואמו כתוב איש אמו ואביו תיראו וכתוב את ה' אלהיך תירא, כדרך שצוה על כבוד שמו הגדול ומוראו כך צוה על כבודם ומוראם.
הרמב"ם הבין שמצוות כבוד הורים שקולה למצות כבוד ה'. נראה, שהרמב"ם כתב את הלכות כבוד ואם בתוך הלכות ממרים מסיבה נוספת. הלכות ממרים מתארות את תפקידו של בית הגדול בירושלים ואת חובתנו לציית לפסיקותיו. בית הדין מופקד על מסירתה של התורה שבעל פה לדורות הבאים. במידה דומה ניתן לראות את תפקידם של ההורים. שמירתה של המסורת מותנית בסמכות ההורית.
המחויבות למצוות מותנית באמונה בבורא עולם ובסמכותו והשגחתו על העולם. המחויבות לציית להורים מותנית בהכרה בסמכותם. נמצא, שמצוות כבוד אב ואם היא מחד, חובה מוסרית וחברתית, הכרת הטוב – בין אדם לחברו ומאידך, חלק מכבוד ה' – בין אדם למקום. לכן מקומה בין מצוות שבין אדם למקום לבין מצוות שבין אדם לחברו. הסמכות נדרשת כדי לטפח את הדורות הבאים. לנטוע בהם אהבת תורה ואהבת הבריות , ערכים מוסריים ושקול דעת, חכמה ותבונה.
חובה גדולה מוטלת עלינו כהורים. לא למחול ולוותר על הסמכות, אלא לבנות בתבונה סמכות ידידותית. בדורות האחרונים הסמכות של ההורים נחלשת, ואנו שותפים למחדל. היום יותר עוסקים ב'זכויות התלמיד' ופחות ב'זכויות המורים'. המסרים הללו משפיעים גם על הבית, ולכן הסמכותיות של ההורים מתעמעמת והחוצפה מתגברת.
יש צורך לבנות מנהיגות וסמכותיות שמכילה בתוכה הקשבה והאזנה למצוקות ילדנו. הסמכות נבנית על ידי דוגמא אישית, ועל ידי חינוך שמותאם ל'אני מאמין' של ההורים. הילדים שואפים להקשיב לאמירות הנאמרות בתוך הבית, הסמכותיות מעניקה בטחון עצמי ויש צמא גם לילדים וגם לתלמידים לשמוע מסרים. אסור לפחד ולחשוש שמא הסמכות תזיק ותרחיק אלא ביכולתה לקרב ובתנאי שהיא נבנתה בחכמה.
(יתרו תשעג)