מערכת שבתוןהרב אלחנן פרינץ
אחת הדמויות הבולטות ביותר בהיסטוריה הינה דמותו של משה רבינו. משה הנהיג את העם בתקופה חשובה, אשר יכולים אנו ללמוד ממנה רבות לימינו. זאת, כיוון שהכשלונות והחושך מחד גיסא, וההצלחות והאור – מאידך גיסא, יצרו שרשרת בחיי העם. מאירועי העבר הללו היו היציאה ממצרים, מתן תורה, חטא העגל, ההליכה במדבר והכניסה לארץ, מהן למדנו כי מתוך החושך בא האור. אולם, לא אור סתמי הוא זה, כי אם אור המראה לאדם דרך חיים. אור הסולל לאדם את אורחותיו, אשר לפעמים נראה מרחוק אולם אור ניצחי הוא, הקיים לעולם.
משה רבינו הנהיג את העם ללא פשרות ובמסירות נפש. זכה משה כי נקראת התורה על שמו לעד, "תורת משה", כפי שאומר מלאכי (ג, כב): "זכרו תורת משה עבדי".
מאז הולדתו של משה רבינו ועד לפטירתו, מתארת התורה את חייו ופועלו בכל פרשה מפרשות התורה, למעט פרשת תצוה. מצינו שני הסברים מדוע אין שמו של משה רבינו מופיע בפרשת תצוה. בעל הטורים מפרש כי בעקבות חטא העגל אמר משה לקב"ה כי אם לא יכפר הבורא לישראל (שמות לב, לב): "מחני נא מספרך אשר כתבת". אמנם מחל ה' לישראל, אך כיוון שקללת חכם, אפילו על תנאי – מתקיימת, נמחה שמו של משה מפרשה אחת, פרשת תצוה.
יש לשאול, מדוע נענש משה על כך, הלא מסר את נפשו למען העם. האם זה שכרו?! הרי הסכים משה להפסיד את כל מעשיו הטובים למען עם ישראל, כדברי הספורנו: "מחה את הזכויות שלי מספרך, ושים לחשבונם כדי שיזכו לסליחה".
הגר"א מפרש כי פרשת תצוה חלה תמיד בסמוך ליום פטירתו של משה רבינו ועל כן לא הוזכר שמו בפרשת תצוה, כרמז לפטירתו. אולם על פירוש זה קשה, שכן נראה לכאורה שדווקא משום כך היה מקום להרחיב בפועלו של משה ובגדולתו.
נראה לומר כי אמנם אין שמו של משה רבינו נזכר בפרשה במפורש, אולם מופיע הוא ברמז שלוש פעמים (שמות כז, כ; כח, א-ג): "ואתה תצוה את בני ישראל… ואתה הקרב אליך… ואתה תדבר אל כל חכמי לב". רק במשה רבינו נאמרה לשון אמירה של ה' כלפיו. אם נוסיף את הדברים בהם פתחנו, כי נקראת התורה "תורת משה" נוכל להבין, כי לא רק שלא נמחה שמו של משה בעקבות חטא העגל, אלא שמעתה נקראת אף כל התורה נקראת בשמו.
את גדולתו של משה, רואים אנו בדברי המדרש (ילקוט שמעוני תתקסד): "|'רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כֻּלנה' (משלי לא, כט) – זה משה". משה התעלה משאר בני האדם בהנהגותיו ובמעשיו, עד שזכה להיות לא רק עבד ה', אלא אף "איש האלקים" (דברים לג, א).
אנשים חשובים ומיוחדים זוכים שרבים פוקדים את קבריהם, אולם קברו של משה רבינו נסתתר מעיני בשר ודם ויש להבין מדוע. הגמרא (מסכת סוטה) מבארת שהיה גלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד בית המקדש ליחרב, ועם ישראל יגלה ממקומו, וחשש שמא יעמדו באותה שעה על קברו ויתחננו למשה שיבטל את הגזירה ויתפלל בעד העם. ורצונו יתברך היה שלא תגיע הגאולה קודם זמנה.
אולם עלינו לדעת כי בכל דור מועיל זכות משה רעיא מהימנא, שכן כוחו וניצוץ ממנו נמצא בתלמידי חכמים (שבת קא ועוד) וכן כל לומד תורה מתקשר לנשמתו של משה ומקבל הארה ממנה, ואז מעורר זכות משה רבינו להחיש הגאולה ועל כך כבר כתב האור החיים (ריש פרשת תצוה ועוד) שהגאולה העתידה במהרה בימינו תהיה בזכות משה רבינו, ולכן חייבים אנו בדורנו את זכות התורה בכדי להחיש גאולתנו.
(בשלח תשעב)
