פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)
כל הבקי ולו מעט בספרות המשפטית בימינו ימצא עצמו עומד נבוך משהו לנוכח פרשת משפטים שבתורה.
לאחר המאורע הגדול של מעמד הר סיני, רווי ההוד והשגב, עם הברקים והענן, קול השופר וקול ה', מורידה אותנו פרשת משפטים ממרומי ההר לשפל המדרגה, לעיסוק בקטנות, פרטי פרטים של הלכות ודינים, שור ובור, גנבים ומועלים, דינים המבטאים את חובותיו של האדם ב"יום שאחרי".
אכן, מעמד נשגב של השראת שכינה עשוי וצריך לרומם את הנפש, אבל התורה שבה ומזכירה לנו שהיא "תורת חיים", מחוברת למציאות. והמציאות, מה לעשות, אינה תמיד מרוממת או מסבירת פנים.
אפילו ירצה אדם – וכל שכן אדם מישראל – אינו יכול לעמוד לרגלי הר סיני כל ימיו. אנוס הוא לחזור לקרקע המציאות, לחיי היומיום. ואלה, כידוע, רוויים במעשים קטנים, שלא אחת מעכירים את רוחו: עבדות, היזקקות לקבלת הלוואה ועבודה קשה לשם השבתה, שלל מעשי נזיקין, מעילה באמון, ביזוי אנשי השלטון, עדות שקר, הפליה.
המעיין בפרשה וינסה לתהות על סידורה ייתקל בקושי בולט. בנוהג שבעולם, מערכת משפטית ראויה לשמה מתאפיינת בסדר, אחידות, שיטתיות והרמוניה. היא מחולקת לענפי משפט שונים – משפט אזרחי ומשפט פלילי, משפט פרטי ומשפט ציבורי, דיני חוזים וקניין לחוד, ודיני נזיקין ומשפט פלילי לחוד. ואילו בפרשת משפטים, לכאורה הכל בלול ומעורבב, סלט גדול של הלכות ודינים.
אם תרצו, "רמז" מַטְרִים לאי הסדר המאפיין את המשפט העברי מצוי כבר בעשרת הדיברות. משולבים בהם איסורים משפטיים מובהקים, דוגמת איסורי רצח, גנבה וניאוף, עם ציוויים 'דתיים'-תיאולוגיים מובהקים דוגמת איסור עבודה זרה או נשיאת שם ה' לשווא, ולצִדם חיובים מוסריים אנושיים דוגמת מצוות כיבוד אב ואם.
"עירוב תחומין" זה ניכר לא רק בתורה אלא גם במקורות היסוד של המשפט העברי, דוגמת המשנה והתלמוד, וחלחל גם למקורותיו המאוחרים יותר, דוגמת יצירתו המופתית של הרמב"ם, "משנה תורה". למרות אופיו הקודיפיקטיבי המובהק, וחלוקתו לי"ד ספרים, שכל אחד מהם עוסק לכאורה בנושא מוגדר, ובתוך כל ספר חלוקה להלכות, פרקים ופסקאות, עדיין ניתן למצוא גם בו, ולא במקרה אלא בכוונת מכוון, שילוב של דברי הגות לצד דברי חוק והלכה.
תופעה זו מקשה על רבים את ההתמצאות במקורות המשפט העברי. בעקבותיה, נוטים חלק מהחוקרים להניח שלא מדובר כלל ב"שיטת משפט", כמובנה בימינו, אלא באוסף של "הלכות דתיות", שאי הסדר רב בהן על הסדור, תורה שמאופיינת בחוסר שיטתיות ובחוסר ארגון.
אכן, המעיין בפרשת משפטים כמו גם בפרקים אחרים של המשפט העברי, יכיר וידע כי מאחורי "אי הסדר" מסתתר רעיון גדול, שתכליתו תיקון האדם ולא רק החברה, הדגשת התכלית ולא רק האמצעי.
פתיחת הפרשה בדיני עבד עברי (מוסד, שלמזלנו עבר ובטל מן העולם, לפחות בצורתו הפורמאלית), נועדה להבליט את עקרון היסוד של כבוד האדם וחירותו. בניגוד לשיטות משפט עתיקות אחרות, המשפט העברי מבליט שאין שעבוד "עולם". התורה בכלל, ופרשת משפטים בפרט, מדגישה את חובתנו לשמור על כבוד האדם, כל אדם באשר הוא, גם כאשר הוא נמצא בשפל המדרגה הכלכלי, בהיותו עבד, עני, גר, יתום ואלמנה, או לווה שאין לו ממה להשיב את חובו.
לאורך כל הפרשה שזור הציווי להיזהר בכבוד האדם בכלל, ובכבודם של אלה המצויים ב'שולי החברה' בפרט. "וגר לא תונה ולא תלחצנו", "כל אלמנה ויתום לא תענון", "לא תטה משפט אביונך","וגר לא תלחץ", "ואכלו אביוני עמך".
מרוב עיסוק בסעיפי חוק ובפורמליסטיקה דקדקנית עשוי אדם – ומקל וחומר המשפטן – לשכוח את ה'אדם' שמאחורי החוק. התורה, "תורת האדם", מזכירה לנו שמאחורי כל 'תיק' או 'הליך' ניצב אדם, ושעלינו לכבד כל בעל דין, נתבע או נאשם, אפילו חטא, ולשמור מכל משמר על כבודו וחירותו.
(משפטים תשפ"א)
